איך אתה כל הזמן מרגיש כל כך טוב עם עצמך?
לא מנסה אפילו להחזיר לי את כל השנים האבודות.

ולפעמים, אבא, אני מקנאה בילדות קטנות שיש להן למי ללחוש סוד
כשמחשיך, ולהביט כלפי מעלה בעיניים מעריצות.
אבל אני אף פעם לא מסוגלת להסתכל לך בעיניים, וכל שאני זוכרת
ממך מסתכם בכמה משפטים שחוזרים על עצמם מדי בוקר ולא מסמלים
דבר.

אבא... אני רציתי לצעוד אל האופק, לטבול באוקיינוסים הכי
מפחידים.
רציתי לדעת שכשאפול לאחור אתה תחזיק אותי, ושתאהב לשמוע אותי
צוחקת.
אבל אתה כאן רק בכאילו, כמו חלום שלא זוכרים בבוקר.

ואבא,
למה בזמנים הכי משפילים, כשכמעט נגמרתי לנגד עיניך, אתה רק
מלמלת שיהיה בסדר
והלכת להתכסות בסדינים שלך ולישון.

זה בסדר, אבא יקר,
הפסקתי לנסות בכל הכוח לפרוץ אל תוך הבועה היפה שלך.
וכמו קליפה מזכוכית חדשה, או אצבעות של תינוק שרק נולד,
אני מקווה בשבילך, אבא, שיום אחד (לא) תתנפץ לרסיסים.



19.5.2006