כשעליתי הרגשתי הרגשה קצת מוזרה...
הרי אף פעם לא עשיתי דבר כזה, האמת שלא הצלחתי להבין איך יוסי
שכנע אותי לעלות על המטוס...
ידעתי שזה עוד אחד מהשיגעונות שלו  ושזה בחיים לא יהיה כמו
שהוא מספר...כמו הפעם שהלכנו לעשות בנג'י והחבל שלי כמעט נקרא
ובמזל גדול נמלטתי משם...או אפילו כשהיינו קטנים ויוסי רצה
לפלח כמה פחיות מהקפיטריה ליד המגרש...ואני חשבתי שזה רעיון
אחלה...וכשהמנקה בא זה פתאום נראה לא כל כך חכם...אבל בכל זאת
הלכתי...הוא אמר "שמע אחי זה פעם בחיים...אל תפספס..."
הטיסה הייתה דווקא נעימה בטח בגלל שישנתי את רובה...אני חושב
שבשביל טיסה ראשונה היא הייתה נעימה ביותר...
כשירדנו חשבתי "וואלה היוסי הזה פעם ראשונה עם רעיון טוב..."
אחרי כמה ימים במקום ...די התרגלתי האמת כבר התחלתי קצת
להשתעמם...
החלטתי שזה שיהיה חכם לעשות חשבון נפש...
ואחרי שיחה ארוכה עם עצמי הגעתי למסקנה נעימה ודי אובייקטיבית
שאני די אחלה של בן אדם...
ואני מרוצה מהחיים שלי...
בינתיים המקום התחיל להיראות לי יותר ויותר שומם ...ואחרי רק
שבוע היה נראה כאילו הכל השתנה לחלוטין...האנשים, הבתים,
החנויות...
הגעתי למצב שמרוב שעמום הייתי קורא מהלכי שחמט מספרים שלא
הבנתי איך נכנסו למזוודה שלי...
בעל המלון לחץ עלי בענייני כספים וחייב אותי על דברים שלא
עשיתי...והאמת שפשוט לא זכרתי...הזמן עבר כל כך לאט אבל משום
מה האנשים (מעטים ככל שיהיו...) מסביבי נעו כל כך מהר, הייתי
תקוע.
הדבר שהכי שיגע אותי היה שבמקום הזה לא היו מראות...יום אחד
באחד מטיולי הארוכים על החוף גיליתי אגם שעד עתה לא
ראיתי...הסתכלתי עליו...וראיתי את ההשתקפות שלי על
המים...ראיתי את עצמי קירח, מזוקן, חיוור ...לא יכולתי להאמין
שבשבועיים הגעתי למצב כזה.
בחזרה מהטיול שאלה אותי הגברת מחברת הנסיעות מה אני מאחל לשנה
החדשה...איחלתי שנה טובה לכל עם ישראל...אבל בלבי איחלתי ליוסי
חוויה כמו שלי...
כשהגעתי הביתה מהנסיעה הכל היה דומה בצורה משונה לאזור שבו
הייתי...הלכתי לחפש את יוסי אבל אשתו אמרה לי שהוא נסע לטיול
של שבועיים ויחזור עוד מעט...