רס"ב גילאון הוצב לשרת בסטלג 200, הכינוי של החטיבה, כמו עוד
רבים וטובים, במקום שישפטו אותם. אחד מהחבר'ה, מראה לו את
חוות הדעת התקופתית שמולאה עליו. נכתב שם, שלמעשה הוא אפס,
עתידו מאחוריו, וממשיכים להחזיק אותו בקבע, עד גיל פרישה, רק
בגלל עברו. גילאון משתכר ו...
1 . פנים. במטבח של גילאון - בוקר
אליהו גילאון, 43, רס"מ בקבע, גבוה, נוטה להשמנה, מתקרח, לבוש
מדים באופן מוקפד, שותה קפה ומעיין במדור הספורט בעיתון של
שבת. צפירת מכונית / צלצול באינטרקום. מסיים לשתות, וצועק
לאשתו, שעדיין במיטה.
גילאון:
חיה, ההסעה הגיעה, אני יוצא, ביי.
חיה (שומעים את קולה):
אל תשכח שיש לנו חתונה הלילה, אל תבוא מאוחר. ביי.
גילאון:
יהיה בסדר. אתקשר במשך היום, נשיקות לילדים. יאללה, ביי.
2. פנים. במטבח של אורי - בוקר
אורי סלע, 41, סרן במילואים, קצין תחזוקה, בעל מוסך, לבוש
במדים-בגדי עבודה מסודרים, יושב במטבח, שותה קפה עם שולה,
אשתו. מתכונן לצאת לשרות מילואים קצר.
שולה, אשתו של אורי, לובשת חלוק. רואים שהיא בהריון מתקדם. בת
39, מטופחת, מגדלת את הילדים.
שולה:
מתי אתה יוצא?
אורי:
לא בוער לי, הכל כבר "סגור". כולם מתייצבים באשקלון, ואני
נוסע ישר למחנה.
הילדים הבטיחו לשמור עליך.
שולה:
כמו תמיד. אסתפק בזה שלא יפריעו. מה לעשות אם יתקשרו מהמוסך?
אורי:
מה פתאום שיתקשרו?! אם, חס וחלילה, יהיו בעיות, הם יודעים איך
לתפוס אותי. חוץ מזה (בהיסוס) אני מרגיש שאני כבר מיותר שם,
ואוכל לפרוש.
שולה:
זו הצהרה מתוכננת או ספונטנית?
אורי:
נדון בזה כשאחזור.
קם מהשולחן, מקפל את העיתון, מניח את כוס הקפה בכיור.
3. פנים. בבית של אורי, ליד דלת היציאה. - בוקר
אורי מלטף את הבטן של שולה, מחייך, נפרדים בחיבוק ונשיקה. לוקח
את התיק.
שולה:
להתראות, שמור על עצמך, ואל תהיה לי גיבור. מתי יש סיכוי
שנראה אותך?
אורי:
לא לפני שישי. להתראות.
4. חוץ. מחנה צבאי - בוקר
גילאון מסתובב במחנה. יש חיילים שחולפים לידו ומצדיעים לו;
יותר חיילים מתחמקים ממנו, עוברים לשבילים צדדיים. עובר ליד
לוח פקודות שגרה, עושה סדר ברשימות שעליו. עומד על מדרגות
הכניסה לחדר אוכל, כמו גנרל שסוקר את הצבא שלו.
יורד במדרגות, הלך על השביל למשרדים. קבוצת חיילים חולפת
במדרכה מצטלבת. גילאון צד חייל שהופעתו מרושלת.
גילאון:
חייל, גש הלום!
חייל 5:
אני?
גילאון
לא, זה שמימינך, זה עם בלי הגומיות במכנסים.
החייל מגיע לגילאון בהליכה רשלנית.
חייל 6:
כן?
גילאון:
אתה יודע מי אני?
חייל 6:
לא.
גילאון:
אתה בטוח שאתה חייל?
חייל 6
אני כאן יום אחד ויש לי עוד שבועיים.
גילאון:
מילואימניק?! יפה! מי המפקד שלך?
חייל 6:
קצין אפסנאות של גדוד 86.
גילאון:
והוא לא הסביר לך בקליטה על ענייני המשמעת במחנה?
חייל 6:
מה?
גילאון:
אני רואה שיש פה בעיה בסיסית. אני רס"ר המחנה, ואני אתן לך
הסבר קצר. במחנה שלי (מצביע על חזהו) מסתובבים בהופעה מושלמת!
אם אתה חולף על פניי ואתה לא קצין - אתה מצדיע לי. פונים אלי
ב"המפקד" או "רס"מ גילאון". תתחיל לחפש את השם שלך בפקודות
שגרה. מה שמך? (מוציא פנקס ועט)
חייל 6:
יהושע מצליח, (שתיקה קלה) המפקד.
גילאון רושם את השם בפנקס, סוגר אותו, מכניס את הפנקס והעט
למקומם.
גילאון:
אז תשים גומיות ותצחצח נעליים. שיהיה לך המשך שירות טוב,
יהושע.
גילאון מצדיע לחייל, וזה מתבלבל ומצדיע לו ביד שמאל והולך
לחבריו.
גילאון (לעצמו):
ועם כאלה נצטרך לצאת למלחמה?!
5. פנים. לשכת הסמח"ט - דקות לאחר מכן
צביקה, 34, סגן אלוף בקבע, הסמח"ט, שחצן (ללא סיבה), מרחן,
"אחד מהחברה", משאיר ערמת חומר לטיפול הפקידה שלו, חיילת 2,
רב"טית בסדיר, שיושבת במבואה למשרדו. יש לה דלפק בחזית ושולחן
עבודה מאחור. בצד האחר של המבואה נמצאת לשכת המח"ט. צביקה
מכניס ניירות לתיק שלו ויוצא ממשרדו. עובר ליד חיילת 2, ובלי
בושה מודד אותה במבטו. ליד לוחות תוכנית העבודה, בחדר הסמח"ט,
עומד חייל 1, סמל ותיק, בסדיר, סמב"ץ, מעדכן רישומים.
צביקה (לחיילת 2):
אני נוסע לפיקוד, המח"ט בוודאי כבר שם. אם הוא יתקשר, תגידי לו
שאני בדרך. נחזור בערב. השארתי על השולחן ערמת חומר. תעבירי את
התיקים האישיים לקשל"ח (קצין שלישות חטיבתי). יש שם גם מעטפה
לקצין ההספקה. תמסרי לו אותה, ותגידי לו שעליו לסיים הטיפול
בחומר עוד היום. את שאר החומר תתייקי. להתראות.
חיילת 2:
להתראות.
6. חוץ. בדרך לשקם - שניות לאחר מכן
יהושע מצטרף לחבריו.
חייל 6 / יהושע:
איזו מכה זה! טוב שלא בדק את התחתונים והגרביים שלי.
חייל 5:
למזלך אתה במילואים; אנחנו
סובלים ממנו כל הזמן. בוא לשקם, נפנק
אותך על חשבוננו.
7. חוץ. מחנה צבאי - באותו זמן
הסמח"ט חולף במכוניתו ליד גילאון, עוצר, פותח החלון. גילאון
מצדיע לו.
צביקה:
מה נשמע?
גילאון:
מצוין, המפקד. לאן?
צביקה:
לפיקוד. החוזה שלך אצלי.
גילאון:
אחלה, נסיעה טובה. ביי.
8. פנים. משרד מפקד המחנה - דקות לאחר מכן
ציון אשרי, 30, סרן בקבע, מפקד המחנה, טיפוס נוקשה, מסודר, מ"פ
בשריון בעברו, מעיין במכתב. מגרד בראשו. קורא לשלמה, הפקיד
שלו.
ציון:
(לעצמו) מה יהיה הסוף שלו?
(בקול רם ורך) שלמה.
נכנס שלמה , רב"ט בסדיר, פקיד במשרד מפקד המחנה. לבוש בגדי
א'.
שלמה:
כן.
ציון מסדר את המדים של שלמה. מסדר לו את הכומתה בכותפת.
ציון:
תקרא בבקשה לגילאון.
9. פנים. לשכת הסמח"ט - יותר מאוחר
חיילת 2 נכנסת למשרד הסמח"ט. לוקחת את החומר שהשאיר לה הסמח"ט,
ממיינת אותו. לוקחת את התיקים המיועדים לקשל"ח ומתכוננת לצאת
אתם. חייל 1 מכסה את הלוחות בווילון ויוצא אל המבואה של
הלשכה. צלצול טלפון בלשכת המח"ט. חיילת 2 מניחה את התיקים
על הדלפק ונכנסת ללשכה. חייל 1 מנצל את ההזדמנות. בולש מסביב.
כשרואה שאין רואים אותו, מפשפש בתיקים האישיים. בהתחלה עובר על
הכריכות, בוחן את השמות שמופיעים עליהם. חוזר אל התיק השני, של
גילאון. פותח אותו, רואה מה כתוב שם, מזדרז לסגור אותו, מיישר
הערמה ומסתלק.
חיילת 2:
לשכה שלום.
...כן המח"ט.
...בשירותים.
...כן , תוך שתי דקות אתן לך,
מחטטת בניירות שם, השפופרת לחוצה בין הראש לכתף.
חיילת 2:
...לא, הוא כבר יצא.
...אתה ממתין?
מניחה את השפופרת וממשיכה לחטט בניירות.
10. פנים. משרד מפקד המחנה - דקות לאחר מכן
גילאון נכנס למפקד המחנה, מצדיע לו, ציון מחזיר הצדעה מרושלת.
ציון יושב, גילאון נשאר עומד.
גילאון:
חיפשת אותי?
ציון:
לצערי! גילאון, אתה מתמחה בלהרגיז את כולם. הגיע עוד מכתב
מנציב קבילות החיילים. מבקשים הסבר על שיטת עונשים ייחודית
שלך: אני מצטט: "תורנויות נוספות במקום משפט". (מניח את המכתב)
אני מקווה שאינך קונס אותם, במקום משפט.
גילאון:
קנסות בלי משפט זו השיטה של הסמח"ט, הוא אוסף כסף לקרן היחידה,
יענו. בשיטה שלי נהנים החיילים הטובים, שנטל התורנויות עליהם
קטן יותר.
ציון:
שב רגע. (ממתין עד שגילאון יושב) אני לא המפקד של הסמח"ט, אני
המפקד שלך, אז אל תסבך אותי. כאן לא גדוד קרבי, ואתה לא מלך
הגדוד! כאן מחנה שריון עורפי, שדומה יותר למפעל. אין ועד
עובדים, אבל יש נציב קבילות חיילים. אז
גילאון (מתפרץ):
אז, אז, אז! איך הצבא הזה מתדרדר! כל מפקד מסתובב עם עורך דין
צמוד ועם איש יחסי ציבור, שיגידו לו אם מונף דגל שחור על
הפקודה ומה להגיד אם הוא לא ראה את הדגל השחור. זה כבר לא הצבא
שלי!
גילאון קם, נעמד מול ציון וממשיך לדבר:
גילאון:
בשבוע שעבר בא סג"מ מושתן, עם חלב על השפתיים, והוריד אותי
מהקבינה של ההסעה. הוא אמר לי: "הרס"ר, מכבודי לשבת כאן". זה
היה מופע מיוחד לחברה שלו, הוא שם אותם בתצפית בחורשה, והראה
להם איך הוא יוצא גבר, בטח הוא מכר להם כרטיסים. הוא חושב שלא
ראיתי.
ציון:
תירגע, תירגע. מצבך טוב משל רובנו, כי אתה כבר יכול לקבל
פנסיה. אבל אם יטפסו עליך - אני לא מקנא בך. אם להיות גלוי אתך
- אין לאן להעביר אותך, בצבא; המחנה שלנו הוא תחנה סופית!
תחשוב על המשפחה שלך. מה מחכה לך בחוץ?
גילאון:
נשבר לי!
ציון:
אם תמשיך כך, יזרקו אותך, בלי להתייחס לעבר המפואר שלך ולכושר
הקרבי שלך. שלא תגיד שלא אמרתי לך. אני עונה להם שהוזהרת,
ומקרים כאלה לא יישנו. זה הכל.
גילאון:
מקווה שיהיה טוב
גילאון קם, מצדיע ויוצא. ציון לא מצדיע בחזרה.
11. פנים. חדר אוכל קצינים - צהריים
אורי יושב בחברת קצינים חברים. שותים בנחת קפה של אחרי הסעודה.
גילאון נכנס, חולף לידם. החלפת מבטים של תמיהה/מוכרות/היכרות
ביניהם. אחרי שגילאון עבר.
אורי:
זה לא ג'לון מגדוד 9? מה הפייטר הזה מצוחצח כל כך?
קצין 1:
כן , זה הוא. עכשיו הוא גילאון. "כולו כאלב ביג'י יומו". הוא
בגלות, בסטלג שלנו.
אורי:
מה?
קצין 2:
אצלינו זו עיר מקלט, לכל מי שמוכנים להיות בהקפאה במקום משפט;
פסק זמן בקריירה.
אורי:
כמו כרמל, המ"פ שהכריח טירון להרים רובה בשיניים?
קצין 2:
הסיפור נכון, רק ההר הוא תבור.
אורי:
זכרתי שהיה הר. מה היה עם גילאון?
קצין 1:
לא שמעת על העצירים שלו? הוא קשר עצירים במכלאה בשרשראות
בצווארם. הם הלכו על ארבע ונבחו. המג"ד ראה אותם, ושאל אותם
למה. הם אמרו לו, שאם מתייחסים אליהם ככלבים, הם גם נובחים.
תוך שבוע גילאון הגיע אלינו, בלי משפט.
אורי:
ואיך הוא?
קצין 1:
מסכן מי שעולה לו על הכוונת. לכם יש מזל שאתם רחוקים מהחטיבה.
אורי:
חבל עליו. הדור שלי גדל על הסיפורים עליו. הוא ממש מיתוס
קצין 2:
לפעמים רצוי להישאר עם הזיכרון.
קצין 1:
אתה חי בהיסטוריה! הצבא משתנה וגילאון לא יודע לזרום אתו.
הצל"ש שלו לא עושה רושם על הצעירים.
אורי:
אין לכם מושג עד כמה אתם צודקים; מוחאים כפיים פעם אחת בלבד.
(מביט בשעון וקם) יש לנו שבועיים להתבשל כאן, עוד ניפגש.
להתראות.
12. חוץ. ליד סככה במחנה צבאי - אחרי הצהרים
סוף שיחת המג"ד. המג"ד, 40, סא"ל במילואים, נראה כמו איש קבע.
המג"ד:
...נשארו לכם בקושי 10 ימים נטו. זה המון זמן. אם העבודה
תסתיים קודם - לא נחזיק אתכם, אפילו לא רגע אחד מיותר. בחטיבה
לא אוהבים לראות מילואימניקים משועממים. כל טוב לכם. אורי,
הבמה שלך.
אורי:
שוב שלום לכולם וברוכים הבאים. עוד קצת הקשבה. להשלים בגדי
עבודה וציוד אישי. ולפני שאלת קיטבג: לא צריך לחתום על נשק.
חברה, עד ארוחת ערב נתארגן לצוותים, מחדש, לפי הכוח שנמצא כאן.
נתחיל לעבוד עכשיו. ארוחת ערב בחמש, בחטיבה. נחזור לעבודה בשעה
שש. ארוחת לילה בעשר, בסככה זו. חופשיים, לרשות מנהלי העבודה,
לפי המחלקות שלכם.
13. פנים. לשכת המח"ט - בין ערביים
אנשי הקבע, שסיימו את יום העבודה, מנצלים את הלשכה הגדולה,
והעדר המח"ט וסגנו, למועדון. יום ראשון, ערב סגור. אחד נכנס
עם בירות וקולה. משוחחים, מעשנים, שותים, מרכלים ומפלרטטים
וכו'. כניסות ויציאות.
גילאון עובר ליד פתח הלשכה, מציץ פנימה
גילאון:
מועדון חדש, אה? כל הכבוד! החתול לא נמצא והעכברים חוגגים.
חיילת 1, סמלת, בסדיר, פקידת הלשכה של המח"ט, מביטה בשעון.
חיילת 1:
כדאי לכם להזדרז לצאת, הקודקודים כבר יצאו מהפיקוד, תוך חצי
שעה הם כאן.
חייל 1:
גילאון, בוא תשמע משהו מעניין, שגיליתי היום (השהייה קלה).
ב-ע-צ-ם, אני לא יודע אם כדאי שאספר. (עוד השהייה) אני אספר,
אבל קודם תשב, וגם פחית בירה לא תזיק לך.
גילאון מתיישב ליד הדלת, לוקח בירה.
גילאון:
אותי כבר אי אפשר להפתיע, שוט.
חייל 1:
ראיתי את חוות הדעת שרשם לך הסמח"ט, בתיק האישי; הצביקה הזה,
השאיר את התיק כאילו רצה שיקראו בו.
גילאון:
ו...
חייל 1:
מחזיקים אותך עד גיל 45, כהוקרה לעברך.
שתיקה מתוחה, קצרה.
גילאון:
בשיחה התקופתית הוא לא החתים אותי, הבן זונה; סתם מרח אותי,
אמר, שיש בינינו אמון, ועוד הכניס לי צ'פחה. היום אמר לי, שהוא
לוקח את החוזה שלי לפיקוד.
לוגם ארוכות מהבירה, מניח הפחית, חופן פניו בידיו.
חייל 3:
יאללה גילאון, צא מזה. תן צעקה בריאה
" עוד שנתיים יה מנאייק". תעבור את התקופה בכיף, ואז - תצחק
מכולם.
גילאון:
קל להגיד.
חייל 2:
אל תהיה כבד כזה. תראה שבסוף תצחק.
14. חוץ. מחנה צבאי - בין ערביים
מבט מרחוק על קבוצת חיילים, שהולכת מהחטיבה לכיוון משרדי
הגדוד. משוחחים, לא שומעים את דבריהם. השמש מציצה מאחורי שורת
העצים שבאופק. פנסי התאורה לאורך הכביש טרם הודלקו.
15. חוץ. ליד לשכת המח"ט - ערב
מבט מבחוץ על ה"מסיבה" בלשכה. גילאון יוצא מהלשכה, מדוכדך,
שפוף, בידו בקבוק בירה.
16. פנים. החדר של גילאון - דקות לאחר מכן
גילאון נכנס לחדרו. מתקשר לביתו. עונה לו המשיבון. משאיר
הודעה.
גילאון:
חיה שלום. השעה עכשיו חמש וחצי. קיוויתי שתהיי בבית. רציתי
לדבר. אני זוכר שיש חתונה היום. ביי.
ליד מיטתו, על מתלה מיוחד נמצא חגור חרום, קסדה ורובה קשור
למתלה. גילאון פותח בקבוק בירה ומשתרע על המיטה.
17. פנים. לשכת המח"ט - דקות לאחר מכן
חיילת 2:
נכנסת עם דף מודפס, מנפנפת בו.
שמעתם על חוק ההטרדות החדש? יצאה פקודת מטכ"ל מעניינת.
חייל 3 (לחיילת 2):
קראתי. תני אותה לצביקה, שיחתום עליה, שהבין אותה, לפני שהוא
ניגש אליך. ואם הוא ירצה לגעת בך, כאילו בלי כוונה, שיחתים
אותך, ועדיף שיצלם בווידאו, שאת מסכימה.
חייל 1:
שמעתם, צביקה לא מתעסק בקטנות, הוא מתעסק עם קטינות.
חיילת 2:
פתאום נעשיתם שומרי חוק. תפסיק לעשן, תכבה את הסיגריה! כאן
מקום ציבורי! לשתות בירה כבר מותר בצבא? איפה גילאון?
חייל 2:
נדמה לי, שיש לו חתונה היום. הוא בטח בדרך הביתה.
חייל 1 :
ראיתם איך התבאס ממה ששמע? הייתי מוכרח לספר לו, לא יכולתי
להתאפק. צביקה הוא אסון, איך עבד עליו.
חיילת 2:
ואתה צדיק הדור!
18. חוץ. על הדשא לפני משרדי הגדוד - ערב
חיילים שוכבים ויושבים על הדשא שלפני משרדי הגדוד, בקבוצות.
הדגל כבר הורד וקופל, וחשוך למדי. תאורת השבילים טרם הופעלה,
והאורות היחידים בוקעים ממשרדי הגדוד. שיחות שקטות, על דא ועל
הא.
19. חוץ. בחניה לפני משרדי החטיבה - דקות לאחר מכן
מכונית המח"ט נכנסת לחנייה. המח"ט וסגנו יוצאים ממנה. ברקע
רואים את הלשכה.
המח"ט חוזר למכונית, פונה לנהג שלו.
מח''ט:
לך לאכול. בעוד חצי שעה נצא לאשקלון.
צביקה:
תראה מה קורה בלשכה, מכינים לך קבלת פנים?!
20. פנים. במבואה של לשכת המח"ט - שניות לאחר מכן
החיילים מתחילים לצאת.
חייל 2 (לחבריו):
החתולים חזרו. לילה טוב.
כולם (לכיוון המח"ט והסמח"ט):
אהלן, לילה טוב
21. חוץ. על הדשא לפני משרדי הגדוד - באותו הזמן
אורי שרוע על הדשא. מתיישב לידו זמיר, רב"ט בסדיר, נהג בחטיבה,
היום - נהג המג"ד. על ראשו מונחת כומתה מסמורטטת, כשמשני
צדדיה, כאוזניים, קשרים של סרטים, שצידם האחר קשור מתחת
לסנטרו).
זמיר:
... בשבוע שעבר אבד לי הסמל שעל הכומתה. התביישתי ללכת עם
כומתה בלי סמל, כמו טירון, והחלטתי להמר וללכת עם הכומתה בכיס.
כמובן שגילאון תפס אותי, וקיבלתי עונש חינוכי, אך לא רשמי:
ללכת במשך שבוע עם הכומתה קשורה לראש.
אורי:
יצאת בזול. איך נגמר הסיפור עם האסקורט של המח"ט?
זמיר:
למה אני בגדוד ולא בקלבוש?! שיחקתי אותה! אחרי שלושה ימים
במעצר שכנעתי אותם, שירדתי מהרמפה של הטיפולים בסדנה, מהצד של
האין מדרון, ברגע של חולשה, שלא הייתי בשליטה עצמית.
אורי:
אתה פסיכי? אתה רוצה להרוג את עצמך או להשתחרר?
זמיר:
רק להשתחרר. אבל הדרך היחידה היא רק דרך סעיף נפשי, רק דרך
הקב"ן. קיבלת מחיים דרישת שלום ממני?
אורי:
באמת התפלאתי, מה פתאום ד"ש מזמיר. אל תפגע, באותו רגע הייתי
עסוק; אמרתי לחיים תודה, ולא התעניינתי מי זה הזמיר הזה, ולמה
הד"ש. מה קרה?
דמות צועדת בנמרצות לכיוון החבורה שעל הדשא. על החזה שלה תלוי
רובה בהצלבה. כשמתקרב רואים שזה גילאון
זמיר:
לפני חודש לא קיבלתי מסדר חולים, נכנסתי למשרד מפקד המחנה
ובלעתי מהדקים. במיון בבית החולים בבאר שבע פגשתי מילואימניק
אחד. אחרי מספר דקות התיידדנו, וגיליתי שהוא עובד במוסך שלך
...
22. חוץ. על הדשא לפני משרדי הגדוד - שניות לאחר מכן
גילאון נעצר לא רחוק מאורי. נעמד בדום מתוח ושואג לעבר החבורה
השרועה על הדשא.
גילאון:
לא מזהים אותי, אה? שכחתם שצריך להצדיע לרס"ר?
החברה מתעלמים ממנו, וממשיכים לעסוק בשיחותיהם הקטנות.
אורי (לזמיר, בלחש):
זו התנהגות רגילה של גילאון? הוא שייך לחטיבה. מה הוא מחפש
בגדוד?
הרס"ר לא מרפה, והחברה בשלהם - מתעלמים ממנו.
זמיר לא מספיק לענות לאורי, כשלפתע הוא זועק מכאב.
זמיר:
אי, אאיי. מספיק, גילאון. מה קרה לך?!
הרס"ר בועט בו וצועק, עובר לבעוט גם באחרים.
גילאון:
קומו, פדלאות! להיכנס לשלשות, למסדר הצדעות.
אורי (לזמיר, בלחש):
הוא בטח מטושטש, אם משני מטרים הוא לא מבחין בדרגות שלי. לצעוק
עליו, שיפנה אלי ב"המפקד"?
גילאון:
אני אלמד אתכם מה זה כבוד לרס"ר.
גילאון מסיר את הרובה, דורך אותו ומתחיל לירות ב"בודדת" לכיוון
רגלי האנשים.
אורי:
חברה, קומו! אף אחד לא רוצה למות בגלל הצדעה מטופשת לרס"ר.
אורי מתחיל להתרומם ופונה לגילאון.
אורי:
מה הסיפור שלך?
התשובה היא בכדור ליד רגלו. אורי עומד, מתקרב לגילאון, מושיט
את ידיו לנשק של גילאון, לקחת אותו. גילאון מסתכל עליו, כמו
מטושטש, מוסר לו את הרובה, בלי להתנגד. אורי פורק את הנשק,
בודק ונוצר. באותו רגע הרס"ר לא היה גיל ולא און, אלא סתם דמות
עלובה ושחוחה.
אורי:
זמיר, קשור אותו.
זמיר מסיר את החגורה ממכנסיו וקושר את ידי גילאון מאחורי גבו.
החיילים מתקבצים סביב אורי וגילאון. תוך דקה כולם מתחילים לנוע
לכיוון החטיבה. פתאום אורי צוחק בקול רם.
גילאון:
מה מצחיק?
אורי:
אל תיקח את זה אישית, אך המראה מזכיר לי את "פטר והזאב",
כשפטר, הסבא והציידים מובילים את הזאב הקשור בתהלוכת
הניצחון.
גילאון:
מצחיק מאוד! טוב שיש מישהו שצוחק.
אורי:
מה קרה לך?
גילאון:
...אני לא זוכר מה בדיוק קרה. אני... אני עוד אראה להם,
ובמיוחד לצביקה, שעבד עלי, ועוד בייש אותי.
בדרך לחטיבה. נדלקים פנסי הדרך. מבט מרחוק.
23. חוץ. ברחבה לפני משרדי החטיבה - דקות לאחר מכן
החבורה מגיעה עם גילאון, מצטרפת לחבורה שהייתה שם. חייל 4 ,
חייל בסדיר, מאלה שהיו ברחבה, פונה לחייל 5, חייל בסדיר, שבא
עם גילאון.
חייל 4 :
מה קרה לגילאון?
חייל 5:
לא שמעת את היריות? גילאון ירה עלינו כמו משוגע. איזה פחד!
חייל 6:
מילואימניק, שהגיע עם החבורה שהביאה את גילאון, מתערב בשיחה:
בסך הכל ירה שישה כדורים, בבודדת, ולא התאמץ לפגוע. והסגיר את
עצמו בקלות.
חייל 5:
איך הוא הגיע לגדוד?
אורי:
מה עשיתם לגילאון?
חייל 1 (לאורי):
סיפרתי לו מה כתבו עליו בחוות הדעת התקופתית. לא הייתי מאמין
שיגיב כל כך קשה. מילא אם היה משחיל את צביקה, שמגיע לו. עושים
לבן אדם טובה, שמחזיקים אותו עד שיקבל פנסיה יותר מכובדת,
והוא מתרגז.
אורי:
מה שעשו לו דומה לניתוח מוח עם גרזן. אין לכם סיבה להתגאות.
24. חוץ. בדרך לשקם - דקות לאחר מכן
קשל"ח:
בוא לשקם, לפני שמצ"ח יגיעו ולא יהיה זמן לחגוג. קצין אפסנאות
גיבורהיום! שיחקת אותה בגדול.
אורי מובל לשקם, לחגוג את סיום האירוע. בכניסה לשקם נמצא לוח
מודעות של קצין חינוך. יש עליו כרזות של סרטים, אחת היא של
הסרט "רשומון".
25. פנים. בשקם - שניות לאחר מכן
יושבים בחבורה, מישהו מביא קוקה קולה, שותים.
אורי:
אם מה ששמעתי נכון, לגילאון היו סיבות טובות להתרגז.
קשל"ח:
בטח, אך זה היה בלי פרופורציה. כולם מכירים את הסיפור של
גילאון, לא סתם קוראים למחנה שלנו סטלג. אתה רוצה רשימה של
אנשים טובים שהועברו לשרת כאן במקום שישפטו אותם? צביקה היה
רשלן, שאפשר לשקר קטן ולבן לפרוץ. תוסיף לזה נשמות טובות,
ששמחות לפתח כל אירוע כזה. אצלך, במוסך, לא בגדוד, אין מקרים
כאלה?
אורי:
אצלי? חס וחלילה!
קשל"ח:
אז אצל חברים שלך, באזרחות.
אורי:
אוהו, איזה סיפורים שומעים בלילות שבת. אילו הייתם יודעים מה
שמעתי על ראש אכ"א אחד במיל., שנהיה מנהל כ"א?! אלה מהצבא
מנהלים? הרבה מהם זה סתם פלברות. יש להם אחוות לוחמים רק עם
אלה שהיו אתם באותה פלוגה. איך אתם אומרים? אכלו מאותו מסטינג.
מי שלא איתם הוא נגדם! אין לך מושג, עד כמה הייתי מת לפוצץ
כמה מהבלונים הנפוחים האלה. יאללה, תעזבו את זה, אתם בקבע,
ועוד יאשימו אותי בהסתה למרד.
קשל"ח:
פעם עשינו סימולציה, והשתעשענו בשאלה: אם נהיה קודקודים
גדולים, האם נתנהג כמוהם? שמעתי על אחד, מנהל גדול בבנק, מח"ט
במילואים, שעל ראש הכיסא שלו בבנק תלוי דובון עם דרגות אלוף
משנה. רגע, הנה הקמב"ץ. יש חדש? יודעים מה קרה לו?
הקמב"ץ נכנס, מצטרף לחבורה.
קמב"ץ:
כן, הוא סיפר שהוא זוכר שיצא מהלשכה, הלך לחדר, דפק עוד כמה
בירות, וחשב איך לדפוק את צביקה, ואז הנשק קפץ לו ליד.
אורי:
ולמה הגיע לגדוד?
קמב"ץ:
הוא לא זוכר. כנראה סתם איבד את הדרך.
(לאורי) איך אתה הרגשת שם?
אורי
עוד לא ניתחתי את האירוע. אני רק זוכר שחשבתי שהוא מגזים, ואי
אפשר להישאר אדיש. כשהתרוממתי ונעמדתי מולו, פני היו מול פניו,
והרחתי את הסיבה להתנהגותו: הוא היה שתוי.
נכנס סמל תורן.
קשל"ח:
איזה סיפתח למילואים...
סמל תורן:
מצ"ח באו לקחת את גילאון. מי זה אורי?
אורי מרים יד.
אורי:
אני.
סמל תורן:
אל תלך לישון, נשאר כאן חוקר, לדבר אתך, עוד הלילה, במשרד מפקד
המחנה.
כולם יוצאים לרחבה, לראות איך המשטרה הצבאית לוקחת את גילאון
למעצר. צביקה עומד ליד אורי.
צביקה:
מזל שלא היו נפגעים!
אורי (בכעס):
לא היו נפגעים? נפגעים רק מיריות? ומה עם גילאון? הוא לא
נפגע? אתה יודע היטב, שגילאון לוחם מקצוען, ואם היה מתכוון
לפגוע - רובנו לא היינו כאן.
צביקה מניף את ידו בתנועת ביטול ומסתלק.
26. חוץ. מחנה צבאי - לילה
מכונית טרנזיט של משטרה צבאית (מ"צ) מתרחקת מהמשרדים של
החטיבה, מגיעה לשער המחנה.
27. חוץ. ליד שער המחנה - לילה
הש"ג דוחף את הראש לחלון המכונית של המ"צ. גילאון יושב מאחור,
כבול.
ש"ג:
אהלן גילאון, תחזור מהר, ביי.
הש"ג חוזר לעמדתו ופותח את השער.
28. פנים. מכונית המ"צ - לילה
גילאון מרים את ידיו הכבולות ומשקשק באזיקים.
גילאון:
חברה, שחררו אותי, אני לא אפגע בכם.
שוטר 1:
שוטר צבאי, נהג הטרנזיט, רב"ט בסדיר, חצי שנה בצבא, לא בריון,
מסתובב אליו.
תפגע בנו? אתה עלול לפגוע בעצמך.
גילאון:
איך הגעתי לזה?
שוטר 2, שוטר צבאי, בריון, רב"ט בסדיר, חצי שנה בצבא.
שוטר 2:
שמענו שהתחרפנת. עצה ידידותית, אם תהיה חקירה, אל תדבר בלי
עורך דין.
גילאון:
מה פתאום עורך דין?! מה קרה? מישהו מת?
גילאון מנמנם במכונית.
29. פנים. משרד מפקד המחנה - לילה
חקירת מצ"ח (משטרה צבאית חוקרת). חוקר 1, שמעון, 25, רב סמל
בקבע, במדי משטרה צבאית, לא בריון, מטפל בניירות. אורי סלע
נכנס למשרד, החוקר קם לקראתו.
חוקר :1
אורי סלע?
אורי:
כן.
השוטר לוחץ לאורי את היד.
חוקר 1:
אני שמעון, ממצ"ח. יום מעניין היה לך?!
אורי:
מזל שהיום הסתיים רק עם ההגדרה "מעניין".
חוקר 1 :
הספקת להירגע?
אורי:
א א אם, כן. בן אדם יוצא לשרות מילואים פשוט, והחיים מזמנים לו
הפתעות.
חוקר 1(נכנס לדבריו):
נתחיל אתך, כי אתה בוודאי הכי מעודכן במה שקרה. תספר לי כל מה
שאתה יודע, גם אם זה רק משמועה. לפרוטוקול, תתחיל מההתחלה.
אורי:
זה התחיל כמו בכל יום רגיל, אלא שבמקום ללכת למוסך שלי, יצאתי
לתעסוקה עם החבר'ה שלי.
30. פנים. במכונית המ"צ - לילה
גילאון מתעורר בבהלה. מביט סביבו ובאזיקים.
גילאון:
איפה אנחנו?
שוטר 1:
לפני קסטינה.
גילאון:
תעצרו לי ליד הטלפון הציבורי. אני רוצה להודיע לאשתי, שלא
תדאג. היא מחכה לי. יש לנו חתונה הערב, ועכשיו היא בטח מתקשרת
לבסיס.
שוטר 2:
אסור לנו לעצור. עוד מעט נגיע לתחנה, תבקש מהם. בינתיים תחשוב
מה תספר להם.
גילאון:
מה יש לחשוב? סתם יום שהתחרבש.
31 פנים. משרד מפקד המחנה - לילה
המשך החקירה של אורי.
אורי:
אני יוצא מהבית בכיף, אוסף טרמפיסטים,
חוקר:
צנזר
אורי
מה צנזר? הערב עוד צעיר. זה היה גיוס לפי הספר. הייתה התייצבות
טובה, היו כל הסיכויים לשרות מוצלח.
חוקר:
המפקד!
אורי:
נו, טופ. הייתה התייצבות טובה ומהירה, האוטובוס הגיע מוקדם, כך
שהתארגנות ראשונית הייתה עוד לפני הצהרים. עד ארוחת הצהרים
התעדכנתי בבעיות האישיות של החברה, החלפנו חוויות, והתמקמנו
בסככה. נתתי לו"ז (לוח זמנים) והלכנו לאכול.
החוקר נראה מיואש, מניח את העט על השולחן. יד אחת תומכת בסנטר
ובשניה מתופף על השולחן.
32. פנים. משרדי מצ"ח - לילה
גילאון יושב ליד שולחן החוקר. שוטר 2 יושב בפינת החדר.
חוקר 2, שוטר צבאי, בחור צעיר ועדין, רס"ל בקבע, נכנס עם תדפיס
מחשב.
חוקר 2: שתית משהו? דיברת עם אשתך?
גילאון:
עכשיו הכל בסדר. בוא נגמור עם זה.
חוקר 2:
נראה לי, שאתה לא קולט במה הסתבכת. מה גורם לאדם כמוך לירות
ככה סתם באנשים תמימים? בוא נברר את זה בצורה מסודרת. (מוציא
טפסים). תתחיל.
גילאון:
יש לו מזל לצביקה, הבן זונה הזה...
חוקר 2:
רגע, רגע! תתחיל מההתחלה. מי זה צביקה?
גילאון:
הסמח"ט.
חוקר 2:
איזה דבר איום הוא עשה לך?
גילאון לא מגיב מייד, והחוקר ממשיך:
תתחיל מההתחלה.
גילאון:
זה היה יום רגיל ...
33. פנים. משרד מפקד המחנה - לאחר מכן
המשך החקירה של אורי
חוקר 1:
אני מותש. בשלב זה סיימנו ואתה חופשי.
אורי:
ומה עם הסמח"ט? הוא לא צריך לשלם?
חוקר 1:
על איזה סעיף? היו לו כוונות טובות!
אורי:
על גילוי פחדנות נוכח פני חבר. הדרך לגיהינום רצופה כוונות
טובות. בעצם,... אני לא מתפלא. גם באזרחות משחקים בגורלם של
אנשים, מתוך תמימות או מתוך רשעות.
החוקר אוסף את הניירת שלו ואורי קם ללכת.
אורי :
אני מכיר מקרים ממש אכזריים. אם ייצא לנו להיפגש בנסיבות
נורמליות יותר, אספר לך על מעללי אחד מראשי אכ"א, כשעבר לשוק
האזרחי. אלא שבחיים האזרחיים אין נשק חם זמין בידי עובד
שדופקים אותו.
חוקר 1:
אשתך כבר שמעה על האירוע?
אורי:
בשלב זה אין סיבה שתדע מזה, כל עוד התקשורת תשתוק. לילה טוב
וכל טוב!
אורי יוצא.
34. פנים. במבואה ללשכת המח"ט - יותר מאוחר
אורי מדבר בטלפון, עם אשתו. ברקע הסמח"ט, עובד כרגיל.
אורי:
שולה?... היי, מה נשמע?... חיים... כן, אצלנו הכל בסדר, סתם
עבודות, כמו באזרחות... לא, לא יוצאים לשדה, אין חשש... גם
אני אותך. להתראות... גם לך ולילדים. |
