|
מלטפת את עצמי כדי לא לבכות
נזכרת בטעות בליטופיך
רוצה לשכוח את המראות
חולמת להגיע עד אליך.
הדמעות הזולגות על פניי
לא מבטאות את הרגש
החושך חזק יותר מדי
איני מצליחה להבחין בשמש.
יכולה לצעוק אליך חזק
אך יודעת שלעולם לא תשמע
אתה ברחת, נמצא במרחק
בלעדיך נותרה בלבי רק דממה.
אוהבת אותך אך כואבת כל-כך
רוצה לשכוח אותך מהר
אך זה כל-כך קשה, הסיוט נמשך
ונראה שלעולם הוא לא ייגמר.
מתקשרת אליך תמיד בחסום
רוצה לשמוע את קולך מתעצבן
אולי כשתרגיש את כאבי העצום
אולי כשתשמע את לבי מתרוקן.
אולי כשתבכה שוב, כמו פעם
כשתבין שזה מה שקורה לי עכשיו
אולי כשתיזכר איך היה טוב הטעם
ואיך לי נפלת כמו כל כוכב
רק בלי להביע משאלה.
ובלי לקיים. |
|
למה? כל פעם
שמישהו רוצה
לשאול שאלה הוא
שואל אם אפשר
לשאול שאלה?,
זה לא ביזבוז של
שאלה?,
ביזבוז
וגסות רוח!,
כי אתה שואל
משהו תוך
כדיי התעלמות
מוחלטת מהנשאל,
כאילו שמישהו
שואל אותו אם
אפשר לשאול אותו
שאלה.
חוצפה!
שאול מהמוסד,
שואל דברים
ושאלות ללא מטרה
או הגיון! ממש
כמו במלחמת
השנאוצרים
הגדולה של מזרח
קוייבק. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.