ערב שישי

ביום שישי בערב כבר היה אפשר לשמוע את קולות השבירה של החרם
בכל ירושלים, דגלים לבנים והוראות קבע פתחו את ערוצי הכבלים
לכל הבורגנים העלובים שצשברו והצטרפו לבעלי ההון האדישים מראש.
אבל אני הילד ההולנדי הקטן של הסוציאליזם ברשת, לא נשברתי.
מאחורי מסך של שלג והפרעות הצלחתי לראות איזה תחנה פלסטינאית
מקומית, וככה, אחרי המשחק הראשון, אני ובארי, החבר של החברה
הכי טובה של אשתי ובן זוגי למונדיאל התחלנו את מסע היסורים בן
24 השעות שלנו עד הקליטה הנקיה והצבעונית. פולין אקוודור היה
קשה, קליטה קטועה ומגוון פוזות של פסלים הודים בניסיונות
נואשים לקלוט צבע בעזרת האנטנה הענתיקה של אבא של אשתי, או
מזלג מחובר לכבלים בקצה של מוט וילון ממתכת. התוצאות לא היו
מבטיחות אבל הבטחנו לא להשבר. שבת בבוקר טיול לעיר המזרחית, זה
קרוב זה זול ויש שם בטוח אנטנות.

שבת בוקר

אחרי החנות השלישית שבדיוק נגמרו לה האנטנות התחלתי להיות
מודאג, אבל בחנות הרביעית שלחו אותי לג'אבר מאחורי הדואר, ליד
שער הפרחים, קצת עמוק גם לחובב מזרח העיר שכמותי, אבל בשביל
לראות את ארגנטינה - חוף השנהב כמו בן אדם, ובלי להכנע לעלוקות
של צרלטון, אני אחדור עמוק. אצל ג'אבר אומר המוכר בנימוס שאין
כבר אנטנות, אבל אני קולט קופסא קטנה ונחבאת אל הכלים, שאותיות
לטיניות מבשרות מהדופן שלה כי היא מכילה את שאליו מתאווה נפשי.
אנטנה! קטנה, ובתכלס, ממבט ראשון, די מצוקמקת, אבל אנטנה! עם
ראדר מפלסטיק ושתי זרועות מתכת מתכווננות, יאללה! קצת פירות
והביתה.
בבית זה נראה יותר טוב, לפלסטנאים מסתבר יש די הרבה תחנות
והקליטה סבירה. בארי שגר במעלה הרחוב מציע לנצל את חוקי
הפיסיקה ואת העובדה שמהבית שלו אין הרבה הפרעות אוויריות
לרמאללה, בשביל לנסות לראות אצלו. ואכן, כפי שהטלפון מבשר רבע
שעה מאוחר יותר, יש מונדיאל חלק ובחינם!

שבת בערב

יא סאלם! חילווה חילווה חילווה! ערבית המחסומים שלי מתכבדת
להתעשר במספר מילים חדשות, ריאה וטוילה, גמילה וחילווה! לפי
הטון שמח מאוד להיות שדר פלסטינאי, לא כמו עדר האנמים שמשדרים
בישראל. איזה בונוס! אין פרשנות בעברית, וערבית אף פעם לא היתה
הצד החזק שלי... בתור שמאלני מינקות אני שמח יותר מתמיד
שהשכנים שלנו הם ערבים, גם כדורגל חינם וגם בלי להבין מילה
פרשנות!

שלישי בערב

עוד מאת צרפת - שוויץ, יהיה משעמם כמו במוקדמות, ואז קרואטיה -
ברזיל, בדרך לכאן הספקתי לראות כמעט כל משחק, והכל בחינם. מה
לעשות שבתור סטודנט בלי כבלים לא היה לי כסף או רצון למשכן את
התחת בשביל המונדיאל, אבל יש יוזמה. אני מרחם על מי שאין לו
אפילו כסף לאנטנה ב-34 ש"ח, ויש כאלו בישראל. אני בז לכל מי
שאמר לי שהוא התקפל ותירץ לי תירוץ עלוב. אני גאה בי ובחברי,
שגם ברגעים הקשים מול טלוויזיה מושלגת וחוסר יכולת להגיד איזו
נבחרת היא פולין ומיהם שחקני אקוודור. לא נשברנו. כדורגל זה
כיף אבל לא בכל מחיר.
בערב יבואו חברים, נחתוך אבטח ונוציא גרעינים, בקבוקי גולדסטאר
חצי יוצאו אחר כבוד ממעמקי המקרר, ולמרות האפשרות לראות את
המשחק עם אלף פרסומות ואלף חסויות בערוץ שתיים, אנחנו רק נצטרך
לבחור בין בית לחם לרמאללה, בלי פרסומות בלי שלמה שרף, ובלי
להצטער שלא שיתפנו פעולה עם העושק הקפיטליסטי המקובל בישראל.

אני מקווה שקרואטיה תפתיע, אני מקווה שגרמניה תגיע לפחות לחצי
גמר, אני מקווה שאיזה חבר כנסת רציני יעביר חוק שיקבע איזה
שידורים חייבים לשדר בערוץ ציבורי. הערב עם בארי, אלון וכל
דיכפין, אני מקווה לההנות מכדורגל טוב ובחינם, כמו פעם בימים
שזה היה משחק של אנשים פשוטים ולא משחק שמחייב מנויים במחירים
שערוריתיים, כבלים ושידורים ישירים בתשלום נוסף, יכולת כלכלית
לקנות טלוויזיה בגודל של קיר ושאר ירקות, אלא משחק מלהיב
שמוליך עשרות אלפי אנשים בפתח תקווה הרדומה לראות משחק על מגרש
איום, ולא כוכבים מפלאסטיק על מסך קנוי לחמש דקות.
יאללה גרמניה! ותודה לטלוויזיה של הפלסטינאים שהביאתני עד
הלום!