|
המאהב אמר:
"את אוהבת את הכאב"
הפסיכולוגית קבעה:
"קורבנות חוזרת"
בוקובסקי שלך הסביר:
"הסקתי שזאת אהבה והחלטתי לשתף פעולה..."
הנפש פתוחה הערב
חפופת שיער
מחליקה על מדרכות
דיזינגוף
יצור קטן
פרוותי
ושתום עין
נח על חזי
כמה יופי
ממלא אותי עכשיו
אימהות רגעית
דולפת ממני
כחלב שדיים
רווי מתיקות
וחום גוף
פרידה קאלו תבוא
לבקר אותי הלילה
יפה ומשופמת
נכת רגליים
ומלאת מעוף
שיכורות מטקילה זולה
נעשה אהבה רעבה
אלימה ומיואשת
כמין אחרון של
שתי נידונות למוות
כאילו
שזו
ההזדמנות האחרונה
לחוות
מגע אנושי
הניקיון הזה
נובט בי
עכשיו
בקרוב אדיף
ריח לימון
טרי
ובעורי יתפשט
גוון חדש
של לבן
בתולי
כל פיסות העור
הסדוקות
יגשרו על
חילוקי הדעות
בניהן
ויצטמצמו לכדי מקשה
אחת
(רק הרגליים
עודן
מתבוססות
בשלולית
הסחי)
הבנאליות הבלתי נסבלת
של הסודות
האפלים:
אני שואלת אתכם
מה בנאלי יותר
מילדה בת שש
שרוצה
מיץ פטל
וסוכריות על מקל?
המתכת
הייתה קרה
וכל כך לא
אישית
עדיפה כבר
כוויה
ממשהו חם
ממשהו שיש בו
חיים |
|
|
בתגובה לסלוגן
שהיה הרגע
בחלון:
כל יום הוא הוא
יום חדש, אלא אם
כבר ממש מאוחר
בלילה.
אילה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.