אני זוכרת איך, חדרת לתוכי.
איך ביקשת והתחננת.
ואני, מה אומר, לא אסרב.
וכי מה פגם יש בכך, זר אינך
אמי לא אסרה, אבי לא קבל.
ואני ילדת פתאים, שבויה בצל ילדות.
זוכרת אני שדרשתי
חיבוק מנחם, מבט מצטער
ועתה, רק אומר לך זאת,
יודעת אני כי צערך
אינו אמיתי הוא
אולם, לא אכעס ולא אצעק
העבר היה וחלף. ועכשיו,
רק אבכה לעד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.