אין בי הכוחות להילחם בך יותר שטן, אני נכנעת למעשייך...
את יכולה לשסף את בשרי ולתלוש את הלב שלי, לא איכפת לי יותר.
כמה שאני בזה לך שטן, צוחקת עלייך, שונאת אותך, שום דבר לא
מתקרב לאהבתי אלייך.
את שוב מופיעה לי בחלומות, שטן, אוכלת אותי בכבשן המושלם שלך,
פורשת לפני שביל ויודעת שאצעד אליו לקראתך מרצוני.
איש לא סוגד לך, אף אחד מלבדך, הופכת עצמך למכוערת במו ידייך,
משמידה את עצמך.
ועדיין שטן, אני הולכת בשבילייך, בשבילייך בלבד, לא מוצאת
דרכים אחרות.
איש לא באמת ירחם עלייך, כמו שאומרים, הרי את השטן, היחידה
שתרחם על עצמה.
השבילים שלך התרוקנו, איש לא צועד יותר אלייך, כולם ברחו
ממשכנך, ומי שלא, את העפת בעצמך.
כמה בודדה שטן יכולה להיות? הכי בודדה שאפשר, כוחותייך הם
בדידותך.
האש שלך בוערת בתוכי עדיין, עד שאמצא דרך לכבות אותה.
כמה לבבות בוערים עוד השארת מאחורייך? .
והאש שלך, כבר שכחת איך להבעיר אותה, גופך מת, נשרף ונאכל, יפה
ומכוער בו זמנית.
יופי מכוער, רוע מהול בטוב.
גם לשטן יש דמעות, אני יודעת, ונשאר לך לנגב אותן לבדך ולשרוף
את כולם בכעס הבדידות.
זהו מכתבי אלייך שטן, אם תקראי אותו אולי תלמדי איך לשרוף גם
את הבדידות.
שינייך נעוצות בי עדיין, עם ארס הנחש שלך, הוא מטפטף את
טיפותיו האחרונות, בקרוב הוא יפסיק
ואני אשתחרר לחופשי, האש תכבה וישאר רק החושך שהשארת לי.
צעדים שקטים באפלה נראים כמו חלום כרגע, אך גם שבילייך חשוכים,
אני רוצה לקבל את האור בחזרה.
אסיים את מכתבי במבט כנוע, אך לא לזמן רב, בקרוב עיניי יחזרו
לבעור ואני אקום לתחייה, אני נשבעת!