לפעמים אני תוהה,
ביני לבין עצמי כמובן.
על מחשבות שכאלה מטופש לספר -
מדוע אין מגרסת מחשבות,
משוכללת כזאת,
אותה מחדירים לראש,
אותה תפעיל בלי לחשוש?
כי מגרסה שכזאת -
אין מה לטעות -
תפעל בלי בעיות.

מאחורי אזנך יחדירו כפתור קטנטן,
וכשתעלה במוחך מחשבה מטופשת
ממין מתוחכם כמובן, תלחץ עליו במהירות,
[הלחצן יעלם לכמה דקות, אין מה להילחץ ואין מה לבכות!]
הרעיון ילכד ברשת, וימחק במין קשת, מאוזן אחת לאוזן שניה.

אז מה אם תהיה קטנטנה וחסרת חשיבות שכזאת?
תהיה היא זו שתוביל להמצאות גאוניות.
הרי עלינו להוציא מראשנו דברים לא קשורים,
אחרת - מה יגידו המבוגרים?

לולא אדיסון היה חושב על קפה ביום קר,
עדיין היינו תקועים באמצע מדבר.
מייללים וצועקים כקוף מכוער,
ומי פה קובע מה נכון לחשוב ומה לא?
השכל עצמו, או שמא לבו?

מגרסת מחשבות דבר מטופש ומיותר,
כל אדם יחשוב את מחשבותיו באופן אקראי ומבוקר.