זה היה יום רגיל. הכל היה רגיל. אבל בעצם, עם שם כמו סיסרא שום
דבר לא יכול להיות כל כך רגיל, אבל בשבילו זה כן רגיל. הוא
רגיל שכל פעם ששואלים אותו לשמו, והוא עונה, אז מתחילים עם כל
מיני תגובות שונות אבל דומות. כלומר, כל אחד אומר משהו אחר אבל
זה בעצם אותו דבר.
"מה זה השם הזה?"
"מה, ההורים שלך שנאו אותך או משהו?"
"מה, לא עיברתו לך אותו כשעלית לארץ? אה, נולדת פה? אוקיי.
מוזר..."

הוא שנא את השם שלו כל כך. הוא רצה לשנות אותו אז הוא הלך לרב
ביום ההולדת ה-18 שלו בשביל שיעזור לו לבחור שם. כל מה שהרב
אמר היה שהשם הזה מתאים לנשמה שלו ושאסור לו לשנות, אלא אם כן
הוא רוצה שדברים רעים יקרו לו. ואז הוא תרם לבית הכנסת 50 שקל
כי הרב ביקש.

הוא חיפש משמעות לחיים שלו, אז הוא נסע להודו לחפש את עצמו. כל
מה שהוא מצא שם זה ישראלים שאומרים לו אותו דבר כששואלים אותו
איך קוראים לו. הוא נשאר שם חודשיים, ואז עבר לתאילנד. אותו
דבר קרה לו שם: צונאמי של ישראלים שמגיבים אותו דבר כשהוא אומר
להם את שמו. הוא הלך לאיזה גורו בשביל לשנות את השם שלו וגם
הוא אמר לו אותו דבר: "אל תשנה את השם שלך, יש לו אנרגיה
טובה". ואז הוא תרם 20 דולר למנזר כי הגורו ביקש. הוא העדיף את
זה בדולרים.

הוא חזר לארץ אחרי שנתיים של חיפוש עצמי, וכל מה שהוא מצא היה
נעלי נייק מזוייפות. הוא חזר לחייו הבינוניים, שינה את מינו
בניתוח פשוט וקרא לעצמו יעל, כדי לא להיפטר לגמרי מהשם סיסרא.
הוא התחיל להופיע במועדונים ואפילו מצץ זין פה ושם בשביל השלמת
הכנסה. עכשיו, כל פעם ששאלו אותו לשמו הוא ענה בחיוך "יעל".
ואז, קלטו שהוא גבר והוא קיבל תגובות שונות כמו "איכס" ו-"עוף
מפה קוקסינל".