[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אבא שלו היה טיפוס מוזר.
כל פעם שהוא בא לבקר אותו באשקלון, מה שלא היה קורה לעיתים
קרובות כל כך, היתה לו מצד אחד הרגשה שמחה כזאת, מן תחושה שונה
של כייף, מן אופטימיות שאפפה אותו כל זמן שהיה בבית אביו בגלל
האוירה שהיתה שם תמיד שכנראה נוצרה בעיקר מהמוזיקה שאהב שתמיד
הושמעה שם, ובווליום גבוה במיוחד. אבל מצד שני היו גם רגעים
שלעיתים היו נמשכים לדקות ארוכות מאוד, שפשוט התחשק לו לאטום
את אוזניו, או לברוח משם כמה שיותר מהר.

הוא היה בן 10 כשההורים שלו התגרשו והוא לא אהב לדבר על זה
יותר מדי, או כשלא באמת צריך.
הפעם, הביקור אצל אבא שלו היה כייף, אבל כייף כזה שבסוף נהרס,
מהכייפים שלא שווים יותר מדי כשהם נהרסים...
דווקא היה אוכל טעים, על האש, מה שאף פעם הוא לא סרב לאכול,
והיתה אוירה טובה, בגלל המוזיקה כמובן. אבא שלו היה טיפוס שלא
היה יכול להסתדר ללא מוזיקה. מוזיקה היתה חלק בלתי נפרד מהחיים
שלו, והוא שמע כמעט את כל סוגי המוזיקה, בגלל זה היו לו כל כך
הרבה דיסקים בבית, בכל הבית.
וחוץ מזה גם היה נוף יפה מהבית של אבא שלו, שזה עוד משהו שהוא
מאוד נהנה ממנו, וגם אבא שלו נתן לו לשתות איתו בירות טובות,
מה שגם היה לו נחמד מאוד. מה שהוא לא כל כך אהב זה כשאבא שלו
יצא ממצב הרוח הטוב שהיה לו, סתם ככה. וזה הצד השני של המטבע.
אבא שלו עבר די הרבה בחיים, וזה בא לידי ביטוי בכל מיני דרכים,
והוא לא אהב כשזה בא לידי ביטוי כשהוא היה אצלו. כי כמה פעמים
הוא כבר היה אצלו? אפשר לספור על יד אחת כמה פעמים במשך חצי
השנה האחרונה. זה לא שהוא לא אהב לבוא לשם, פשוט לפעמים לא היו
לו הזדמנויות כי הוא עבד די הרבה, במיוחד בסופי שבוע, רוב
הפעמים בפאב של בן הדוד שלו, או לפעמים בקייטרינג, והוא הצטער
שכשהוא בא עד לשם, נסיעה של כמה שעות טובות ברכבת, אבא שלו לא
הצליח להעביר איתו סופשבוע בלי להעכיר את האוירה בסוף..תמיד,
איך שהוא יצא שהוא התחיל לדבר איתו על אמא שלו. ועל בעלה.

הוא שנא את זה. הוא הבין את הכעס שעומד מאחורי הדברים. אבל איך
שהוא דיבר, לפעמים זה פשוט שיגע אותו. למה הוא צריך לשמוע את
זה, ולמה הוא אשם, ומי בכלל ביקש ממנו להתחיל לדבר איתו על זה,
ולמה הוא לא יכול לדבר על דברים אחרים.
לפעמים זה הגיע למצבים שהוא פשוט היה כל כך מבולבל מכל מה שאבא
שלו אמר, עד שהוא לא ידע באיזה צד הוא, של אמא שלו או של אבא
שלו. למרות שהוא ידע שהוא לא צריך להיות בצד של שום צד, בכל
זאת, תמיד היה לו חשוב לדעת איזה צד הוא הצד הצודק. אבל הפעם
היה קשה להכריע.
אולי בגלל שהצדדים המשתתפים בעניין היו אלה שיצרו אותו.
יכול להיות שזו הסיבה.

כשהוא חזר הביתה מהביקור אצל אבא שלו באשקלון, הוא היה די עייף
מהנסיעה הארוכה, אבל בכל זאת הוא יצא קצת לרוץ בחוץ, להתאוורר
ולנקות את הראש. בדרך הוא חשב על אבא שלו, ועל אמא שלו, ועל
האחים שלו, אחת מהן כבר התחתנה, אחד גר בניו-זילנד.
הוא חשב שהוא בחיים לא יתגרש, אבל כן יתמסד באיזה שהיא צורה עם
בת הזוג שלו. הוא רצה לא לחזור בחיים על טעויות שההורים שלו
עשו, לא כמו שאומרים תמיד - שהילדים יהיו כמו ההורים
ושההיסטוריה תמיד חוזרת, אלא להיפך, להוכיח לכולם שזה הבל.
הוא רץ בערך שעה ורבע וכבר לא היה לו כוח לזוז, הוא חזר הביתה
בהליכה מנומנמת, נשם ושאף את האויר אל תוך ריאותיו והסתכל על
הדקות האחרונות של השקיעה. שקיעה של יום שבת היא תמיד דבר קצת
עצוב, כי חוזרים לשגרה הרגילה, החוזרת ונשנית.

אבל הוא הרגיש אופטימי מתמיד. וכשחזר הביתה לא שכח להתקשר
לחברה שלו, כמו שבדרך כלל עשה...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
נחזור אחרי
הפרסומת


גרפומן הסלוגנים
באודישן לאיזה
טוק שואו מצליח


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/8/06 17:40
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ספיר מיצי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה