הפרפר שלי רוצה את החופש שלו.
הוא כבר גדל
וצמחו לו הכנפיים,
הוא מתרוצץ לי,
מקפץ לי
בין הרגליים.

הפרפר שלי רוצה ללמוד לעוף,
הוא לא רוצה להיות כלוא,
והוא מעז להיות חצוף.
הוא אוסף לי את פניי
בין שתי כנפיו הקטנות,
ומנשקני שוב ושוב
ומפזר לי אהבות.

הוא מחבק אותי
יותר מכל אדם
שמסוגל לתת אהבה,
וכל יום אני מתוודה
כמה אני היא זו הקטנה.

הפרפר שלי
כבר למד לספר לי בעצמו
סיפורים שלמים לפני השינה,
ובכלל לא איכפת לו
אם אני מקשיבה או מבינה.
הקטן הזה פורש כל יום כנפיים
והן גדלות בקצב מסנוור עיניים.

אני לוחשת לפרפר שלי
כשהוא עוצם עיניים
שיש לי לפעמים בעיה עם הכנפיים
ואני מודה שלפעמים אני טועה,
אבל שבסוף הוא יהיה עוד מלך,
את זה אני רואה.

אבל כרגע
תסלח לי,
פרפר יפה שלי,
שלפעמים במקום אותך
אני רואה רק את עצמי,
וזה רק מאהבה ודאגה
אולי גם לי,
שתישאר עוד קצת
עדיין בשבילי.