אין לי שאלות יותר,
היית מאמין?
וזו השאלה היחידה שאוכל לשאול...
אני לא כועסת יותר,
וגם לא עצובה,
וכבר לא כמהה
לאותה אהבה
שהתמוססה לי בין הידיים
עוד לפני שהיתה לי,
אם היה לי טיפה ממנה בכלל...

אתה לא יודע
ולא איכפת שלא תדע,
אבל בעקיפין וגם בדיעבד
אני שרוטה, כל כך שרוטה,
ולא כואב לי יותר
ולא איכפת.
אולי זה מה שנורא יותר מכל...

אני שרוטה
ולא בגללך
או שאולי כן בגללך, אבל כבר לא...
ומילא... לו הייתי שקופה,
אבל זה רק מבפנים
למרות העוצמה.

אני סומכת על העוצמה שלי,
היא לא איכזבה,
אני מוצגת "טיפטופ"
כבובה לראווה,

אבל אני לא בובה,לא רוצה להיות,
ומבפנים כל כך שרוטה
ושברירית עד מאוד,
ואולי זה בגללך
הפחד מחשיפה,
הפחד לקבל משהו שמחר יכול להתמוסס
או להתמסר בלי להסס...

בעקיפין וגם בדיעבד
בגללך
אני בוחרת להיות לבד.