הלך אישה כהלך פרידה,
מרחפת לה ככה בדרכה.
מתרחקת לה, בצעדים קטנים,
כמעט בלתי נראים,
אהבתי אליה לא תחדל גם במרחקים...
גם אני מתהלך לי בדרכי
כשעיניי עצומות בכאב,
מתפלל, שגם צעדי שלי לא גדולים אצלה בלב.
גם אני הופך בתוכי את מה ששורף,
ועדיין, אדים אדים עולים למולי מהמחבת הרוחש,
מציירים לי תמונה,
מתערטלים למולי בחזיון שווה...
אולי את אוושת צעדיה רומסי האדמה,
אני עוד אשמע...
אולי בשפתיה המתוקות,
אני עוד אטבע... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.