פלאפון מואר מהודעת SMS חדשה מסמן את הסוף. זהו, כולם מסביבי
נהיו זוגות.

שכבנו במיטה, סחוטים ומזיעים, אחרי הסקס הכי טוב שהיה לנו
בחודשים האחרונים. הוא מגשש במיטה אחרי התחתונים שלו, וקם
באיטיות תוך שהוא לובש אותם. "לא זכרתי אותך כזה טוב..."
מלמלתי. "ככה זה, אני נותן הכל בשביל הפעם האחרונה". הלב שלי
נפל. שנינו היינו מרוצים מהסידור, ועד עכשיו לא ראיתי את הסוף,
אפילו לא באופק.
בערך לפני שנתיים הייתי במסיבה. נסעתי לפגוש חברה ותיקה והיא
הכריחה אותי לבוא למסיבה שאיזה ידיד שלה מיחצן. בעיקרון, אני
בן-אדם של פאבים. אבל זה בעיקר כי בעיר שלי המועדונים חרא
והמוזיקה אפילו יותר. אבל מה לעשות, בעיר זרה בקצה השני של
המדינה - זורמים. מזל שהיחצן סידר לנו שתייה חינם. לא לקח הרבה
זמן עד שמצאתי את עצמי מנהלת עם היחצן שיחת נפש בזולות
במועדון. היינו תחת כיפת השמים והכל בער. הרגשתי שאני מדברת
בלי הפסקה, אבל לא היתה לי שליטה על זה. נראה לי שהוא שם לב
אבל זה לא הפריע לו. בבוקר, מצאתי את עצמי במיטה שלו, זוכרת
במעומעם את הלילה הכי טוב של החודשים שקדמו לו. החלפנו טלפונים
וקבענו שפעם הבאה הוא יבוא אלי.
הוא בא.
חיכיתי לו במכנס קצר שחור וישבתי על הכורסא הגדולה. הוא נכנס
והתיישב מולי על ההדום. תוך כמה דקות (שבהן לא ניהלנו יותר
משיחת חולין קצרה על הדרך), הוא משך אותי אליו.
וזהו, ככה זה נמשך מאז. כל כמה שבועות אנחנו נפגשים, אצלי או
אצלו, ומנהלים מערכת יחסים אפלטונית לחלוטין. רק עם סקס.
הסידור האידיאלי.

באותו יום, הוא סיפר לי שהוא התחיל לצאת עם מישהי ונראה לו שזה
יהיה רציני, אבל הוא לא רצה להתעלם ממני או להגיד לי בפלאפון.
בכל אופן, מסתבר, שהוא בין כה חשב שהקשר שלנו עוצר אותו מלהכיר
בנות. שצריך חרמנות תמידית כדי לרצות להתחיל עם מישהי, ובגלל
שעברו כבר חודשיים מאז הפעם האחרונה, היו לו זמן ורצון והוא
פגש בחורה חדשה.

ישבתי בפאב הקבוע, עם החבורה הקבועה. בזמן האחרון היא גדלה, כי
לכולם נהיו בני-זוג. ענת הביאה את תפוחי, עדי את איתי וחמו את
הגר. נשארנו אני ואורן, הרווקים היחידים בחבורה. ה- SMS שלו,
החיוך על הפנים ואיך שהוא תפס את הלב דרך החולצה ונשך את
השפתיים, גרמו להבין שזה נגמר.
אני, אשת החתולים לעתיד, נשארתי לבד במערכה.
ענת ותפוחי כבר חושבים על חתונה, ואני עוד חושבת על היחצן.

אני מרגישה שאני מבזבזת את הזמן עם כל הזוגות ושאולי הגיע הזמן
לפנות לחברים ותיקים, אז אני נוסעת רחוק, רק כדי למצוא שהחברה
הישנה מצאה לה חבר ושהיא כבר לא בקטע של מועדונים. ואני מוצאת
את עצמי לבד, בזולות, כבר לא צריכה את השתייה בחינם שלהם, אבל
שפוכה בכל זאת. אני רואה, או אולי מדמיינת, את היחצן והחדשה על
הספה לידי.
מישהו גדול בא ולוקח אותי לשירותים ואני מקיאה הכל. את הפסטה
מהצהריים, הקורנפלקס מהבוקר, את היחצן מהשנתיים האחרונות ואת
תפוחי. ואת איתי. ואת הגר.
אני משתגעת מגעגועים לחבורה הישנה ומנסה להאחז בזיכרונות ובכמה
כיף היה אז, כשהיינו כולנו רווקים.

אני חוזרת לדירה שלי שיש לה ריח של דירה שכורה, גם אחרי שנה.
הדירה על ארגזים והשותף שלי ישן אצל הארוסה שלו. בעוד חודשיים
אני בטח אמצא את עצמי שוב בשירותים של חצר המלכה, או הנסיכה,
או גן הורדים או ווטאבר, מרחמת על עצמי ויוצאת כהרגלי לציד
שושבינים.

הכיסאות סביב השולחן מצטמצמים והבנות יושבות על החברים שלהן.
אני יושבת לבד על הכיסא ובוהה בעשן שעולה מהסיגריה. מצאתי כבר
שהשיטה הכי טובה להתנתק היא להניח את הראש על השולחן ולחכות
לרחמים.