הזיקוקים האירו את השמים, והם היו מוארים מאי-פעם. רק אני,
נשארתי חושך.
כבויה מול השמים המוארים, מול כל החיוכים האלה, מכל החיבוקים
האלה, בגלל כל הרסיסים האלה.
נשארו חיבוקים מעטים שיוכלים עוד להדביק רסיסים.
נשארו מעטים האנשים שעדיין מנסים.
חושך הייתי חושך אני חושך, חושך... כנראה... אהיה.
[עדיין לא גמור] |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.