קאי
קאי הושיטה את ידיה לפניה שיגששו למענה באפלה. ידה הימנית
הרגישה קיר אבן חלקלק ולח מימינה וידה השמאלית הרגישה את השני.
שני קירות סגרו עליה מכל צד, שני קירות המתנשאים לגובה רב,
לתוך החשכה, ומעבר צר באמצע, מואר בקרן האור היחידה היוצאת
מחריץ המעבר למנהרות. קרן אור ממשיכה לזרוח לאינסוף, עמוק לתוך
האפלה. היא פסעה מספר צעדים, קטנים אך בטוחים, וידיה המורמות
לצידי גופה גיששו ומיששו כל סדק באבן. אל תדאגי, פה גדלת, זו
הטירה של אבות אבותייך. אבות אבותיי היו מתהפכים היום בקברם אם
היו יודעים מה נעשה למקום אותו בנו בזיעת אפם. מרמה ובגידה,
אנשי משמר המלכה ממדנהארט פלשו לארמון קרייסל ובזזו אותו, הרגו
את מיילדותיה, אנשי חצרה, חברי ילדותה, יועציה ויועצי אביה
המנוח. ערי החופש אינן מוגנות עוד, והמלחמה בין עמק מדנהארט
וריי לבין צוק קרייסל החלה. הפסגות המולבנות של צוק קרייסל
יוספגו בדם ילדיה ומימיהם הצלולים של אגמי ריי יהפכו לאדומים.
המלחמה הייתה מתרחשת במוקדם או במאוחר, היא קיוותה שבמאוחר.
היא רצתה לראות את דיין יולדת, אך היא איננה עוד. ארורה תהיי
דיין, חשבה לעצמה כשהרגישה את חום גופה עולה בגלל שמלת משי
ופשתן הירוקה שדיין תפרה לה לכבוד יום הולדתה ה17. שכבות,
שכבות, מחוך הדוק במיוחד, תפרים בגוון זהוב ובד ירוק ומבריק.
כך נהוג בממלכה כשהנסיכה שלה מגיעה לגיל בו יכולה להנהיג אותה.
נסיכה שאינה יודעת אפילו נימוסים והליכות. אביה ניסה ללמד
אותה, אך היא תמיד העדיפה ללכת לשיעורי הסייף של הדוד ורמנט.
אביה. היא נזכרה בפניו החיוורות, בעיניו הכחולות שנהפכו ללבנות
כשחלה. בחיוכו חסר השיניים ובצחוקו המתגלגל. בשערו החלק והשחור
שהחליק מראשו  לכתפיו, עבר אותם והתגלש במעיין נינוחות שכזו
למותניו. ומשם ירד כמעט עד לרצפה. אותו השער היה לה, מתגלש לו
מעבר לעורפה המזיע. היא קיללה את הבדים הזולים שאנשי קרייסל
מביאים מממלכות הדרום, נעצרה, קרעה מעליה את השכבה הראשונה של
'שמלת הבגרות', כך כינו אותה. היא המשיכה לצעוד, וההד של צעדיה
רמז לה שעליה לעבור עוד דרך ארוכה. היא לא ידעה כמה כבר עברה,
אך יותר מכל לא ידעה כמה עוד נשאר לה לעבור. טאק-טאק, טאק-טאק,
מי זה שם? נדמה לי שהיה שם צל. עם כל הצללים של המקום הזה לא
ניתן לדעת איזה מהם הוא של אדם ואיזה מהם הוא של רוח רפאים.
היא לא ידעה למה, אבל היא התחילה לרדוף אחר הצל. ידיה עדיין
נשארו פרושות על הקירות ועברו ברפרוף על פני קירות האבן, היא
התחלה להרגיש סדק, ועוד סדק, ועוד אחד. עד מהרה החלה להרגיש
אותם לעיתים תכופות יותר, והרגישה שהיא מתקרבת לצל. היא הביטה
ישר, הנה הוא! אתה שם, עצור! קראה לו. היא לה הרגישה יותר את
מגעה הרצפה. היא הרגישה קלילות, האם אני חולמת? האפלה נשארה,
אבל תחושתה עם הסביבה השתנתה. ידיה התנתקו מעצמן מהקירות והיא
החלה לצרוח. אני נופלת! היא הרגישה את גופה חסר המשקל מתחבט
בעוצמה בקיר. קיר קפוא מאבן, ולאחריו החשכה.


פרק ראשון בסיפור פנטזיה. התקופה היא תקופה של טלטלות
ותהפוכות, ממלכת רוזמארק (RoseMark) נקרעת בין 2 גושי דעות -
אלה המוכנים לשלוח ספינות לחקור את העולם מעבר לממלכה, ולהחשף
לכל הסכנות הטמונות בכך - גילוי של יצורי פרא ועימות עם שבטים
בעלי פני דרקון, לבין אלה המעדיפים להסתגר בתוך הממלכה, לחמש
אותה ולהגן עליה מפני חשיפה. בנוסף לכל זה כל פרק מסופר מנקודת
מבטה של דמות אחרת. הפרק הראשון מסופר מנקודת מבטה של קאי, בתו
של לורד דימון המנוח מגן ערי החופש ולורד צוק קרייסל. לאחר
מותו ערים שכנות מאיימות להשתלט על כס המלכות של המזרח. כעת
קאי צריכה להלחם על כל מה שאביה האמין בו.
אני אשמח לקבל ביקורת בונה על הכתיבה ועל הסיפור בכלל. זו
הפעם הראשונה מזה ארבע שנים שאני כותבת, ולכן אני גם לא בטוחה
בעצמי. מקווה שתהנו מהקריאה.