איש קטן חכם גדול חיפש אור בתוך צל שחור
אור קטן באיש גדול,
צל קטן של עץ גדול.
איש קטן חיפש עצמו,
מצא אישה גדולה והעניק לה את אהבתו,
מצא איבד ושוב חיפש,
נתן לה פרח כי זה מה שיש.
קטף אותו מגן שמור, העניק לו חום אבל הוא היה שבור.
שבור הפרח כי נקטף, ושבור האיש כי לבו נחטף,
שמחתה של האישה נראתה בחיוכה כשקיבלה פרח עצוב מאיש קטן
שאהבה.
ורק האיש... לבו קשיש, עצוב מאוד וחיפש דרך לגרום לפרח לחייך,
וימים עברו עליו נשרו, אישתו כבר לא חייכה כי הפרח שלה הלך
מעולמה.
ואיש קטן חשב לעצמו, האם זה שווה לקחת פרח שמור לאישה גדולה
שבחיים לא תסתפק באיש קטן ורק תרצה ממנו פרח מוגן?
איש קטן ישב ליד עץ גדול, ומחשבה אחת הייתה בראשו:
"אם אני זה לא הסיבה שהיא מחייכת, אז למה לי לקטוף לה גם היום
רקפת?"
חשב וחשב בקול גדול איש קטן עם לב גדול.
נפרד מאישתו האהובה בפרידה שהותירה אחריה דמעה קטנה ואהבה
גדולה.
כי אהבתו רצתה אושר וחיוכים וחיפש שהיא תאהב אותו בזכותו ולא
בזכות פרחים...
והמשיך וחיפש ולא מצא,
כי איש קטן לא הולך עם אישה גדולה שרוצה אהבה שונה.
מצא לו אישה קטנה וצנועה, העניק לה רק אהבה, וכשהביא לה פרח
היא הייתה עצובה.
והוא שאל "למה לך לבכות אהובה?"
עיניה התמלאו דמעות שנפלו אחת אחרי השנייה, נראו כמו חייו
שזולגים טיפה טיפה.
"כי אני לא רוצה פרח, ולא רוצה תכשיט, לא רוצה ארמון, ולא רוצה
דבר שאפשר לקנות ולהריח... רוצה אותך, איש קטן פשוט וצנוע,
אוהב ורגוע, כי יום אחד דרכנו יתפצלו ואני לא רוצה זיכרון
שאפשר לראות, מספיק לי לזכור שאיתך זכיתי להיות".
ואיש קטן נישק אישה קטנה, בכו שניהם ביחד וצעקו צעקה גדולה:
"לעולם לא אלך ובחיים לא אשכחך, רק אקדיש את ימיי בשבילך".
כי אהבה לא קונים, ואי אפשר לתת, אנשים מפחדים להיזכר כי את
זמנם הם מבלים בניסיון לשכוח.
ורק מי שבאמת יודע לאהוב, חשוב לו רק לתת ולא לברוח.