תיכף תל אביב נסגרת,

נשאר לבד שפופים על ספסל.



עוד מעט העיר עוברת

למצב חדל.



אוטוטו מציה תשב עמוק בקיבה של העיר הריקה,

וכולנו נהפוך לחול כמו ביום ההגרלה.



הנה
כבר סוגרים את בתי הקפה

קוף המחט מאט.

את מסירה את ידך מצווארי,

הרייכסטאג מתנתק.


מייג'ור תום מעביר את השידור לאולפן

והעיר עצובה,

עצובה מתמיד.



חרוסת תקועה באמצע המסך

וכלבלב נאיבי מנסה לנבוך בסך.


אני מכוון אקדח אל קו האופק

את עוטפת את השמיים במטפחת קדים.



ויארוז אלוהים את המטלטלים,

וישאיר אותנו בין הבדלים,

ויסע לסדר,



לסדר של החיפאים.