לימור שטרן / המחלה |
אבל אנחנו היינו שניים
ויחד, נתגבר על הכל.
הכל נגמר
כשאתה קמת והלכת.
הכל היה שונה,
בבוקר של אתמול.
כבר אין תחושה של זמן,
אין דרך להגדיר את הכאב,
הגוף רועד מעוד התקף,
לו ידעת, שזה רק בגלל זה.
הבטת בי במבט של הלם,
כשאמרתי לך ללכת,
שיותר לא אוהבת.
זה לא משנה דבר,
ולו היית יודע על המחלה,
היית נשאר?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|