היא הלכה ברחובות הארוכים,
לבד, מוקפת מכל מקום אנשים גבוהים.
מנסה לזהות, מנסה להכיר,
סליחה, אדון? סליחה, גברתי?
ראיתם במקרה את אימא שלי?
למה אתם לא עונים לי?
שעות על גבי שעות,
היא הולכת במדרכות.
רוצה הביתה,
לרוץ אל זרועות חמות.
הרחוב מתעקל,
והיא מוצאת את עצמה בחוף ים.
אין שם איש,
הצילו, תוציאו אותי מכאן.
הכובע שעל ראשה אינו נע ברוח.
רוח של ילדה אבודה,
מחפשת את אימא לנצח.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.