[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ביום בהיר אחד, בשעות אחר הצהריים, אתה יצאת לטייל לך ברחוב.
מצב הרוח שלך היה די טוב, ואתה שרקת לך מנגינות עליזות, תוך
כדי שאתה מהלך בין רצף חנויות אחד למשנהו. לפתע עיניך קלטו
אובייקט לא שגרתי: בניין גבוה מאוד, שלא ראית מימיך. הפנית את
ראשך למעלה. זה לא היה סתם בניין. הוא היה גבוה יותר מכל בניין
אחר שאי פעם ראית בחייך (וראית בניינים רבים). לרגע התבלבלת
וחשבת שאתה שרוי בחלום או הזיה- לפני ימים ספורים הלכת בדיוק
באותו מקום, והבניין לא היה פה. וגם לא היה פה אתר בנייה. מוזר
שאף אחד מבין עוברי האורח לא התפלא למראה הבניין הגבוה והחריג
שצץ לו פתאום בין עשרות בניינים רגילים, הייתכן כי איש לא שם
לב?? חשבת מה עליך לעשות עכשיו. האם להתעלם ולהמשיך ללכת כאילו
לא קרה כלום? או אולי להיכנס לבדוק מה יש בפנים? או אולי לשתף
מישהו אחר במקרה המוזר?


בין רגע הרגשת איך על שתי הכתפיים שלך נוחתים מלאך ושטן, אחד
על כל כתף. כשהבטת אל הכתף הימנית שלך הסתכל עליך בעיניו
הזעירות לא אחר מאשר קורט קוביין, על ראשו מעין הילה של
מלאכים. שפשפת את עיניך כדי לוודא שאינך חולם. קורט קוביין
אמנם תמיד היווה דמות מעוררת השראה והערכה בעיניך, אבל הוא
מעולם לא היה קרוב לייצג מלאך. על כתפך השנייה נח לו בשלווה
יאסר ערפאת. כן כן, אותו אחד שהתפגר בדיוק לפני כמה חודשים,
ומתוך ראשו בצבצו להן שתי קרני שטן קטנות. החלטת להתעלם מתחושת
הגועל שתקפה אותך באותו רגע. אתה היית ימני קיצוני ולא יכולת
לשאת את המחשבה שהשטן שיושב על כתפך השמאלית הוא ערפאת בגרסה
הממוזערת שלו. הערבים האלה, לא משנה מה הגודל שלהם, הם מזיקים.
קורט הציע לערפאת סיגריה קטנטנה, ערפאת נענה בחיוב וביקש ממך
להעביר אותה אליו. אתה העברת, ומיד לאחר מכן, יכולת לשמוע
באופן סטריאופוני את השטן והמלאך שלך מדברים אליך, כל אחד מהם
מנסה לשכנע אותך מה הדבר הטוב ביותר לעשות.
-"עזוב אותך אחי, מה אתה מחפש צרות?" אמר קורט.
-"דווקא לא יזיק קצת אקשן בחיים המשמימים שלך" סינן ערפאת.
-"לדעתי פשוט תמשיך ללכת, א..."
וכשהתחלת ללכת לכיוון הכניסה לבניין הגבוה, קורט וערפאת נעלמו
בדיוק כמו שהופיעו. הלכת בצעדים קטנים, היססת. לא מאמין שהחלטת
להקשיב לערפאת, אבל הוא בטח יודע יותר טוב מקורט. בכל זאת, הוא
עדין היה סוג של מנהיג בחייו. נכנסת לבניין. חוץ מהעובדה שהוא
כולו היה צבוע בלבן ולא היה בו אף נפש חיה, הוא נראה כמו בניין
רגיל לגמרי. אלא שלפתע נשאת עיניך לכיוון התקרה והופתעת לגלות
שהתקרה היחידה שקיימת היא התקרה של סוף הבניין! זה היה חדר
אחד. ע-נ-ק. והתקרה שלו הייתה רחוקה ממך ב-300 מטר בערך. טוב,
אם זה מה שיש פה, אז באמת אין לך מה לחפש פה, התחלת כבר ללכת
לכיוון היציאה, אבל הדלת שנכנסת ממנה קודם הייתה נעולה. נלחצת
קצת. מי הספיק לנעול אותה? הרי אין פה אף אחד!


התיישבת על הרצפה וחשבת מה אתה הולך לעשות. לא היו לך הרבה
אפשרויות ריאליות, כשחשבת על זה. כי לבניין לא היו חלונות,
הדלת הייתה נעולה, ולא נראית כאילו היא ניתנת לפריצה כל כך
בקלות. החלטת שנותר רק לחכות שאותו אדם שנעל את הדלת יבוא גם
לפתוח אותה. ומה אם הוא לא יבוא? חששת. אבל מאחר שזאת הייתה
תקוותך היחידה העדפת לחשוב שהוא יבוא.


בנתיים הסתלבטת לך ומבלי לשים לב נרדמת. אתה לא שמת לב כמה זמן
ישנת אבל כשקמת התקרה הייתה בגובה של חדר רגיל, כ-3 מטר. מה
לעזאעזאל הולך פה?! הסתכלת שוב למעלה, וכשהתרכזת ממש טוב ראית
שהתקרה זזה. כן כן, זזה! לכיוון שלך! לאט לאט עשתה את דרכה
למטה, מאיימת למחוץ אותך למוות. התחלת להזיע. צרחת, אבל אף אחד
לא שמע אותך. אם לא היית משפשף קודם את העיניים היית חושב
שאולי אתה נמצא בתוך חלום רע. אך זה לא היה חלום כלל וכלל- כאן
היית אתה, במציאות, בתוך חדר ענק ולבן, והתקרה מתקדמת לכיוון
מטה! נשמע כמו סרט אימה זול? לא ולא- אם כי היית שמח שזה יהיה
רק סרט.


בעוד אתה מהרהר התקרה כבר הגיעה כמעט לגובה שלך, ואתה ניסית
להדוף אותה בכל כוחך. מה חשבת לעצמך? שתהיה מספיק חזק בשביל
לעצור תקרה?! לא הייתה לך ברירה ופשוט התיישבת ובכית. התייפחת
כמה דקות עד שהתקרה כבר הגיעה לקודקוד ראשך. ראית שזהו- זה
הסוף. מחשבות החלו לרוץ במוחך. מה כבר עשית שמגיע לך סוף מר
שכזה? אתה היית בנאדם טוב! היית נחמד, נדיב, עוזר, אכפתי. נו
טוב, כמעט תמיד. אומרים שלפני המוות רואים מנהרה ובה תמונות
רצות מכל מהלך חייך, ובסוף המנהרה יש אור. כבר הגעת לשלב של
התמונות ולפתע ראית את בני משפחתך, את החברים, את החברה היפה
שלך. כשהתקרה הגיעה אליך החלטת להישכב על הבטן ולא על הגב, כדי
לא להתעמת עם המוות פנים מול פנים. נתת לו לגמור אותך בלי
התנגדות. חבל שלא היה לך זמן להיפרד לפחות מהאנשים שאתה אוהב.
חבל גם שלא הקשבת לקורט קוביין. הוא אולי מסומם, שיכור, דפוק
בראש, אבל כנראה שהוא יודע מה הוא אומר. אמא... אם את שומעת
אותי... רק רציתי להגיד לך... שאני


הדבר האחרון שהספקת לראות זה את ערפאת הקטנטן הזה, עם קרני
השטן שלו, מדלג לו לכיוון דלת קטנטנה. הוא קרץ לך, ואז פתח
אותה ויצא. פשוט ככה. הערבים האלה. לא פלא שאומרים שערבי טוב
הוא ערבי מת. אהה אופס, הוא מת כבר.







8.6.06







אני חייבת להבהיר שבכלל לא התכוונתי להפוך את זה לסיפור
פוליטי, פשוט זרמתי איתו כי אחרת לא הייתה לי פואנטה בסיום. כל
הרעיונות הפוליטיים שאולי עלולים להשתמע מהסיפור על כל הקשריו
לא משקפים כלל את הדעות הפוליטיות שלי, הן רק נועדו לשרת את
הפואנטה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
תגיד, דליק הוא
כזה מסוכן שבכל
מקום יש שלט
"זהירות דליק"?


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/8/06 21:00
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תמי-לי יפה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה