אני אוהב אותך
אתה אומר. ואם רק תתני
אוהב עוד יותר
לא רוצה בלעדייך
לא מוצא משמעות
אתה אבוד אומר. ובי לכוד.

אני מולך ישובה
שותקת, מאושרת.
הרבה זמן,
עטפתי עצמי בשנאה
כולי שומעת
אבל רק החלק שלך מקשיב.

החלק שלך בי
שמאוהב בטירוף
עיוורת. לא משנה
כמה רע תעשה לי
ממיס את הקרח
למנגינת קולך ומילותיך.

השנאה לא שוכחת עצמה
ולא סולחת לך
מחפשת תירוץ לסטור לי.
ללעוג. להוכיח אותי.
ואתה עד מהרה
אותה מרצה.

היא שמחה לאיד
מקניטה על טיפשותי
שוב סמכתי עליך
שוב שכחתי את אותו הקש
ששבר את גב הגמל.
ומכאיבה ומשלחת צנינים בליבי.

בזבזתי את זמני עלייך
אתה לפתע אומר.
ופגעתי בגללך
ואת מזיקה לי
ואני רוצה משהו אחר.
אני מחוייב לי, אומר.

ואני בכלל בוכה
כבר על משהו אחר.
מזכירה לעצמי, כי לב שבור
כבר לא יכול להישבר.
נותנת לך לטרטר אותי
הלוך ושוב והלוך וחלילה חוזר.

בין אשליה לאשליה.
נתלית לי בין המילים
המשתנות בקיצוניות.
ממשיכה בקהות
בין האהבה שלי
לחוסר אהבתך ואין המשמעות.

כבר לא רוצה לזרוק הכל
בטח לא בשבילי.
מחפש אהבה חדשה
ולי כבר לא אומר.
אולי בלעדיי
תמצא לך איזה אושר זוהר...