רגלי הימנית דרכה על פיסת המדרכה שהובילה אל המטרו. גשם טפטף
ולא הייתה בידי מטרייה. הרגשתי את הגשם שהתחזק עם כל צעד
שפסעתי. ראיתי בדרך מחסה והחלטתי להשאר שם עד שהגשם ייפסק או
לפחות ייחלש. על המדרכה תחת המחסה ראיתי הומלס יושב על קרטון,
נוגס בתפוח, שכנראה אדם שחמל עליו נתן לו. הוצאתי מתיקי
סנדוויץ שהכנתי בבוקר וראיתי את הכרת התודה שלו בעיניו. לפעמים
אין צורך במילים. קשה להאמין איך בני אדם מגיעים לשפל, אך זה
ייתכן ויש להזהר כי זה יכול לקרות לכל אחד.
ג'ון אמר לי לקחת מטריה אבל לא שמעתי בקולו, אני עקשנית ותמיד
הוא יוצא צודק ואומר לי משפט בנוסח "אמרתי לך". זה כמובן מרגיז
אותי ואני איכשהו יוצאת מהמצב הזה, אני תמיד נוחתת על
הרגליים.
ג'ון הוא החבר שלי במשך השנה האחרונה. פגשתי אותו בחתונה של בת
דודה שלי. הוא ישב בשולחן ממול ולפי דבריו בהה בי במשך כל
החתונה, הוא אפילו החמיץ את שבירת הכוס. לטענתו הוא לא זוכר
כלום מהחתונה ההיא חוץ ממני. אני צחקתי כשהוא אמר לי את זה,
אולי הוא רק רוצה לגרום לי להרגיש טוב, אולי הוא סתם ג'נטלמן
או שזה באמת היה כך. הוא מקסים אין ספק, אחרת לא הייתי אפילו
מעיפה מבט לעברו.
לפני כחודש הוא הציע לי נישואין וסירבתי, אמרתי לו שאני עדיין
צעירה ואני לא מוכנה להתחייב. אני חושבת שהוא נעלב, למרות שאני
מאוד אוהבת אותו ואם היה מציע לי זאת בעוד שנה, שנתיים, החלטתי
הייתה שונה. אני מאוד קנאית לחופש שלי. אם יש דבר בעולם שאני
לא מוכנה שיקחו ממני זה את החופש שלי. כשאני אהיה באמת מוכנה
להקריב את החופש שלי, כנראה שאני אוהב אותו מעבר למה שאפשר
לדמיין.
כשהייתי ילדה האמנתי באהבה. חשבתי שאהבה ממבט ראשון קיימת
ונמשכת עד לחתונה. נוכחתי לדעת שאת האהבה צריך ליצור, לגדל.
כמו תינוק שנולד. צריך לטפח ולשמור עליה.
סיימתי את לימודי האקדמאים וכרגע אני עובדת במשרה חלקית בגלל
התחייבותי לסטודיו "dansense". שם אני מעבירה שיעורי מחול
לילדים ונוער שהוריהם לא במצב שיוכלו לממן לילדיהם חוגים.
הילדים מקסימים, אני נהנת מהם, הם לומדים מהר ומפתחים סגנון
אישי.
אני יודעת שרובם לא יהפכו לרקדנים מקצוענים אבל יש כאלה שבאמת
מראים נכונות לעסוק בתחום בעתיד. אני אתן להם את כל התמיכה
האפשרית מצידי. אם ילד מבקש ללמוד מיהו הבנאדם שימנע זאת
ממנו?
מחול היא דרך לביטוי עצמי, גופני ונפשי. אתה גורם לעצמך הנאה
וגם לסובבים אותך. אתה לומד להכיר את הגוף שלך ולומד לאהוב
אותו. זו הסיבה שבחרתי לתרום בתחום הזה. לא פעם אמרו שהילדים
הם העתיד, אז בואו נרעיף על העתיד שלנו המון אהבה שתחזור
אלינו.
ג'ון דיבר איתי על ילדים. שאל אותי כמה ילדים אני רוצה. שתקתי.
חשבתי שהוא רמז לכך שהוא רוצה ילדים ממני, אני עדיין לא מוכנה
לילדים, לא איתו, עוד לא. הוא אמר שהוא רוצה 3 ילדים. אמרתי לו
שזה מספר אידיאלי אבל כל מה שאלוהים נותן לוקחים. הוא התסכל
עליי במבט מופתע ואמר "ואם אלוהים רוצה שיהיו לנו עשרה ילדים,
מה אז?" ועניתי לו שאז נצטרך להפסיק את הדרך שאיתה אנו מביאים
ילדים. הוא שתק. אני התחלתי לצחוק ואמרתי לו לא לדאוג שהכל
יהיה בסדר.
ג'ון הוא כזה סנטמנטלי, רגיש בצורה דראסטית. ממש מרגישים שהוא
עשוי מסוכר וכל דבר יכול לסכן אותו והמסכן יימס. הוא נפגע
בקלות.
לכן, אני פוחדת שפגעתי בו מאוד כשדחיתי את ההצעה שלו
לנישואין.
אני לא רוצה להחליט החלטות פזיזות, אני רוצה לחיות נכון. לא
רוצה שיקרה לי מה שקרה עם הוריי שהתווכחו בלי הרף ואני חטפתי
את כל הצעקות שלהם. נאצלתי לישון בלילה עם מחשבה שמחר אולי
יהיה שקט ואולי בעצם לא. אני לא רוצה את הדברים האלו, לא
בשבילי ולא בשביל ילדיי. עדיף לנקוט בדרך הזהירה הזאת מאשר
אח"כ להתחרט.
אני בנאדם מאוד מחושב, על כל דבר אני חושבת אלף פעם לפני שאני
עושה. אני לא ספונטנית. לא אוהבת אקסטרים יתר על המידה.
המקסימום שאני מוכנה לעשות זה צניחה חופשית. בנג'י מחוץ
לתחום.
ג'ון הוא ההפך ממני לגמרי. הוא פתוח, ספונטני, אוהב אקסטרים,
לא מחושב, עושה דברים בלי לחשוב קודם. לפעמים זה טוב אבל
לפעמים גם לא.
הגיע יום הולדתו של ג'ון ושכחתי לגמרי מזה. הוא בטוח חושב
שהכנתי לו הפתעה מיוחדת אבל אני... שכחתי. אני כל כך לא ראויה
לו, לג'ון. הוא כל כך מקסים ודואג לי, שלא לדבר על היומולדת
שלי. בשבילו זה יום קדוש כמעט כמו יום הבריאה. המתנה הכי
מקסימה שהוא נתן לי זה חוף ים פרטי שהוא שכר ליום שלם והיינו
שם במשך כל היום. הוא הכין לי פיקניק מפנק, רחצנו בים וכל כך
נהנתי.
אני לא יודעת למה אני עדיין לא מרגישה כלפיו את הפעימות החזקות
בלב, את הפרפרים המציקים בבטן. הייתי שמחה לחוש את התחושה
הזאת, אולי זה היה מקרב אותי אליו יותר, אולי אפילו הייתי
עכשיו מיסס מק'וויל.
ההורים שלי והמשפחה כולה עדיין לא קיבלו את זה שאני חיה עם
אירי, עם גוי. הם תמיד אמרו לי כמה חשוב שיהיה לי בעל יהודי,
אולי הספק הזה מונע ממני לאהוב אותו? אני מקווה שזו לא הבעיה.
אף פעם לא הייתה לי בעיה לצאת עם גוי, ההפך, זה ריתק אותי.
לנוצרים יש תרבות נהדרת ומפוארת.
ג'ון אפילו דיבר איתי פעם על זה שהוא מוכן להתגייר בשבילי
ואמרתי לו בשום אופן לא. הגיור לא יהפוך אותו ליהודי בנשמה.
אתה צריך להוולד יהודי כדי להבין מה זו יהדות וחוץ מזה אהבתי
אותו כמו שהוא.
התקשרתי אליו כדי לברך אותו, היה לו קול של ציפייה ואמרתי לו
"ג'ון אני לא הכנתי כלום, אז בבקשה אל תכעס, אני אוהבת אותך
וזהו אל תכעס עליי". אני יודעת שהוא כועס עליי אבל מה יכולתי
לעשות?
לאחר חודש לא יכולתי לסבול את המצב הזה יותר, החלטתי שזהו, זה
חייב להסתיים, אנחנו לא מתאימים. אמרתי לג'ון להפגש איתי ליד
המטרו כי יש לי משהו חשוב להגיד לו. הוא כבר כנראה ניחש מה אני
עלולה להגיד.
הוא התקשר אליי בחזרה ואמר לי לא לבוא למטרו שהוא כבר ידאג
לקבוע פגישה מתישהו, שיש לו עניינים לא סגורים.
לא שמעתי ממנו במשך שבועיים. דאגתי לו באמת.
לאחר השבועיים האלו, יצאתי החוצה, פסעתי לכיוון המטרו, החל
לטפטף גשם, ראיתי הומלס יושב על קרטון ואוכל תפוח, נתתי לו
סנדוויץ והוא הסתכל עליי וידעתי שזה ג'ון.