כשהתיישבתי על המיטה לצידך, התחלת לגדל מחדש את כנפייך ששכרת
מגורלך שלך. עד דאז היית הרוח המקודשת ששומרת על החי ולא על
המת. אך כעת, כשרוח נולדתי, לא תוכלי לסמא מאוזניי את רחשי
כנפייך המגנות. נכשלת - ולזה נשקתי לך. כל מה שהייתי צריך הוא
לעזוב אותך ולעזוב אותי ממך. לפחות כך אמרת.
שנינו רוחות ולך זוג עיניים סגולות-שחורות, וכשקמתי נהייתי רוח
כמוך. רוח קדושה במסווה טמא - של אובדן. לפחות כך אמרת והלכת.

העיר, כך גיליתי כשיצאתי אל מחוץ למעטפת "המיתה", הייתה העולם
הישן; ומהו העולם הישן אם לא הבחירה שלי לראותו כגן-עדן או
גיהינום. במיוחד ברגעים אלו ממש, כשמתתי ונולדתי - בין הגלגול
הקודם לבין הבא. כמו השטן במלוא הדרו על גגות עיר המרינה
הכסופה; ובמרינה הכסופה, הכל מדויק וגורד את השחקים. והשטן
הופיע מולי כאשר ריחפתי מעל מדרכות העיר; מעל קרחות האנשים
החיים. הוא הציע לי לבוא איתו דרך הזיכרון הנושן, היישר אל
גגות המרינה הכסופה. לא חשתי בפחד או ביראה, כי בחיי כמו במותי
נעזרתי באחרים ורק לא בי. אז באתי, באתי בתקרת הגגות ההפוכים.

משם, ראיתי את אשר ראיתי גם באישונים מכוסים. מכוסים במילא.
במודע הנכה של המאה הנוכחית. המובן מאליו וגם כן המודע מאליו
שררו שם - שרים במלח, ממלאים טפסי מיסים, טורפים את כל הנע
לעבר אמת צרורה בפואמות השקריות. וכשניצבתי שם, פוער פי ללחוש
מעט אמת, הם לבשו עכבישים והחלו לעופף באוויר את משמעות-קיומם
האמיתית. ידוע מאליו שמובן מאליו - זהותם נחסמה ברגע שחדלו
בזה.
שמש ארבע-על-ארבע באה אליי והתחננה שאעלה אליה, לסרוק את עמק
קיצורי-הדרך השקועים. בדרך שמרנו אור על חוף מישיגן
המיקרוסקופי הגלמוד, שהבטיח לי להיות לי האבן שתקום מן המתים.
אך כשנשא הבטחתו, סירבתי לשבועתו. הוא טעה בחישוב הקוב. אין לי
דם על הידיים, רק מכיוון שעשיתי מה שנאמר לי. אני מת היום, בכל
אופן.

ובדרך המהירה ציירתי לי אקראיות - זמם של דבורים. הן כיסו את
הטחב שכמו ניגר מן העולם הישן וזמזמו לי עולם חדש לגרור בו את
עצמותיי הנוציות; עולם חדש ובו הכלבים צוחקים כשיש שמועות
בסביבה על נביחות. אינני חושב שהכלבים רשעים לעומת פחד האנשים
מפני השינוי.
ואז הדהדה השמש קפיצה מעץ לעץ ואני הרוח אליה. דרך הדריכה
בקודקודי צמרות העצים, שלחתי לך "מקבילים" במורס היישר אל
המכונה הדיגיטאלית שבך. כשנעניתי, ים פרץ מברכיי וראשך הגלים.
החצי ממך הוא החצי ממני. חייב הייתי להפוך עורי האנלוגי אל
עורך האנ-דיגיטאלי. נפגשתי עם השמש בפרידה, עזבתי אותה למנוחתה
והחילותי בחיפוש אחר מפצח הקוד שנמצא בחיים, לעומתי.

ובינתיים דרך עיני הכוכבים שבשביל החלב, מטרתו הייתה לחזור
כהד. נווד בעודו בחיים, מעיר לעיר, דרך כידון אופניו והוא
פוסידון כל הדרכים. ההיא עודנה מופיעה בין גלי ימיו ולילותיו,
אך במכונית שקועה בין זרועותיו - ובכן, חלום שלו אינסוף
משמעויות. אך הוא מבקש שתזכור את העבר ואותו, שבר עתיד גנוז.
צף במהירות אל האין כמו זמם הציפור.

--

הסיפור הקצרצר שלפניכם, רפרודוקציה על-פי האלבום היפיפה, A
Ghost Is Born, של להקת האלט-קאנטרי Wilco.
כל פסקה מייצגת שיר בודד במערכת האלבום. לדאבוני, לא נשבה מוזה
במפרשי הקצרצר הנשמט לעיל, אזי היצירה הרחיקה לכת לעד השיר
החמישי.