המיטה הייתה בפינה הימנית של החדר. מיטת פוטון נמוכה כמעט עד
הרצפה עשויה מעץ אורן טבעי.
הוא שכב עליה והסתכל על התקרה ארוכות כשהוא מהרהר במה שמתוכנן
להיות.
ברקע התנגן שוב ושוב שיר משנות השישים שתיאר את הרגשתו די
במדוייק.
על יד המיטה הייתה מונחת מאפרה מגולפת ביד מעץ מהגוני שהכין
בעצמו לפני כשנתיים, ובה שלושה בדלים של ג'וינט שעישן במהלך
היום.
החדר היה די קטן עם מטבחון ומקלחת צמודה.
בצמוד לדלת היו מונחות בערימה קופסאות נעליים של אולסטר.
הוא שכב לו כך כשעתיים מבלי לקום או לזוז עד שהמשלוח סוף סוף
הגיע.
השעה היתה כבר אחת עשרה בלילה. הוא ניגש לדלת, פתח אותה ואמר.

"מה לקח לך כל כך הרבה זמן?"
"אני מחכה לך כאן כבר כל היום. לא יצאתי מהבית בכלל."
"מצטער" ענה לו השליח, "לא פשוט להביא כזה משלוח, ובמיוחד לא
הספציפי שביקשת".
"טוב לא משנה". הוא ענה, "איך קוראים לך?"
"זה ממש משנה?"
"טוב אולי אתה צודק. רוצה קפה?"
"כן, למה לא"
הוא ניגש למטבח להרתיח את המים, בעוד השליח ניגש והניח את
הקופסה על המיטה.
הוא הסתובב וקצץ בחדר ושאל.
"למה כל הנעליים?"
"לנעילה" הוא ענה בטון עייף.
"כמה יש פה?"
"45 זוגות" ענה שוב באנחה עייפה כלא מעוניין לנהל את השיחה
הזו.
השליח התחיל לפתוח את הקופסאות וראה שכל האולסטר לבנות.
"למה רק לבן?" שאל כשהוא ממשיך לפתוח את הקופסאות.
"זה הנעל היחידה שאני נועל". ענה, "אכפת לך להפסיק לבלגן
אותם?!"
"מצטער" ענה השליח וסגר את הקופסאות. "למה כל כך הרבה? בכל
מקרה."
"כי אני מפחד שיפסיקו לייצר אותם. קח, הנה הקפה."
הוא הגיש לו כוס קפה שחור והתיישב על המיטה.
לקח שלוק מהקפה והניח אותו על יד המאפרה. פתח את הקופסה והוציא
את האקדח. הסתכל עליו ושאל "אמרנו 500 נכון?"
"כן" ענה השליח בעודו נהנה מהקפה החם.
"טוב". הוא הניח את האקדח על המיטה, קם, ניגש לאחד הארונות
במטבח והוציא מעטפה.
"קח" אמר והגיש לשליח. "500 פלוס שכר טרחה."
"תודה", אמר השליח
הוא קם ממקומו, שטה עוד שלוק אחרון מהקפה וניגש למטבח.
"למה אתה צריך את זה בכל מקרה?" שאל.
"תקשיב לשיר" הוא ענה במיאוס.
"טוב, בסדר. היה נחמד לעשות איתך עסקים." הוא הניח את הכוס על
השיש
הסתובב עוד כמה צעדים כחוקר את החדר, לחץ את ידו ואמר "טוב,
אני זז."
פתח את הדלת, יצא וטרק אותה אחריו.
"סוף סוף" אמר לעצמו. הוא ניגש אל הדלת והציץ בחור כדי לראות
אם הלך לגמרי כבר.
ניגש למיטה התיישב. הרים את המכנס מהרצפה. לבש אותו. לקח את
הזוג אולסטר שהיו גם הם זרוקות על הרצפה. נעל אותם בלי לשרוך
את השרוכים.
קם ולקח חולצה שחורה חלקה מהארון. לבש אותה, הרים את האקדח,
ודחף אותו למכנסיו.
ניגש למערכת וכיבה אותה.
כיבה את האור. פתח את הדלת ויצא.