חשבת שאתה יודע הכל,
הלכת על גשר מט ליפול.
איך היא מוכרת לך תמימות,
כדי להמנע מדעות קדומות.
עוטפת שקריה סביב כתפיך,
מכינה את השת למלחמה,
היא יודעת מה יהיה עליך,
את זה מראש היא תכננה.
ואיך זה מבפנים כואב,
לדעת, רק לדעת
שזה לא אתה שלא אוהב.

היא מחייכת לראי חיוך גדול,
על איך הצליכה להוביל אותך
בגשר מט ליפול.
איך היא קונה ממך אמון,
מצטנעת שוב בראש רכון,
משחקת שוב בראש שלך,
הרי כל זה בגללך.

היא מתמקצעת בשקרים,
ומחייכת כל שזה מצליח.
איך הרגשות שלך עולים,
היא תמימה, אתה מניח.
לא תוכל עוד להרכיב
פיסות קטנות של זיכרון,
הרי אתה לא הראשון,
ולא תהיה האחרון.