אנשים רצים ברחוב, לעבוד, לכסות את החוב.
הלחץ טוחן את החיים והמכונה שובתת.
פיח חונק את הדרך לשקט.
נסיעה מרגישה כסרט מכל הצדדים,
עובד כדי לחיות ולא כדי לסלול דרך וערכים.
לומד לאט לאט איך לדרוס את חבריי,
"לומד איך לשרוד"!
חסרי חיים מתים מוות קליני, לא מרגישים את היום.
אני רוצה ממש להיות שם, אבל אני לא יודע איפה.
אין בי שקט, אין בי מרגוע. זיכרון לרגע קופץ. פלאש-בק.
רוצה להיות שם, במקום שאני מכיר אבל לא מכיר.
מחפש וחושב איפה אין פיח, אבל לא מוצא אותו, את המקום.
איפה אפשר למצוא אותו? באיזו "ארץ"?

לפעמים מרגיש לי מזוהם, מלוכלך, חנוק.
אין רגע חדש, יש לי רק רגע ישן, מוכר ואותו דבר.
אותה תמונה של חיים, של נוף הכרמל שלא משתנה.
אותו קול של "אזור", אותו מראה שלא משתנה.
מתגעגע למשהו אבל לא יודע למה,
אני בטוח שיש אותו.