לפני שנה נויה גרה בבניין אחר,
בעיר שקוראים לה הרצלייה.
בבניין הזה היו שבע קומות,
בכל קומה היו שתי דירות,
ובכל הדירות האלה גרה רק ילדה אחת -
נויה.
בגלל שלנויה לא היה עם מי לשחק
סבתא עליזה קנתה לה בובה.
סבתא עליזה קנתה גם עגלה
אבל נויה אמרה שזאת לא בובה תינוקת,
זאת בובה ילדה;
ובמקום בעגלה
היא שמה את הבובה
בסלסלה שלה.

סבתא ליאורה שאלה,
"איך קוראים לבובה?"
ונויה ענתה, "מיכה".
אז סבתא ליאורה אמרה,
"אבל מיכה זה שם של בן".
נויה משכה בכתף,
אבל חוץ מסבתא ליאורה,
כולם אמרו אותו דבר:
"מיכה? זה שם של בן".

ביום הראשון של נויה בגן
היא הביאה את מיכה,
שיהיה לה עם מי לשחק
אם היא לא תמצא חברים.
גם הגננת חשבה שמיכה זה שם של בן;
ודניאל, וכל הילדים צחקו ואמרו,
"אי אפשר לתת לבת שם של בן."
אבל בסוף
קארין ניגשה לנויה,
שישבה בצד עם מיכה,
ואמרה לה בשקט, בשקט,
"מיכה יכול להיות גם שם של בת",
אבל האחרים לא שמעו.

נויה [א']: http://stage.co.il/Stories/593026
נויה [ב']: http://stage.co.il/Stories/593027
נויה [ג']: http://stage.co.il/Stories/595665
נויה [ד']: http://stage.co.il/Stories/595667
נויה [ה']: http://stage.co.il/Stories/598317
נויה [ו']: http://stage.co.il/Stories/600347
נויה [ז']: http://stage.co.il/Stories/600348
נויה [ח']: http://stage.co.il/Stories/600349
נויה [ט']: http://stage.co.il/Stories/601079