25/4
ביס אחרי ביס אני מסתכל על אמא שלי המגעילה ונחרד שזו ההשראה
שלי בחיים, האישה הזו שכלום מלבד עצמה והבגדים שלי לא מעניין
אותה, הסיבה היחידה שאני כאן איתה היא כדי שהיא תשוויץ בעובדה
שמישהו הסכים להפרות אותה ולאפשר לבהמה הזו להמליט אותי.
החברות שלה מגעילות כמוה. בעצם, לא יפה לשפוט. אני בעולם אחר
ונחמד לי כי כשאני מתנתק אני לא שומע את הלעיסות הגסות של
הבהמה ולא את הצחקוקים המעושנים של חברות של אמא אלא רק את
החרב שלי נעה בין מרחב וזמן חותכת רגשות ומולקולות של כאב בתוך
גופו חסר האונים של מיקי המסכן והוא מדמם, כמה שהוא מדמם על
בגדיו ועל גופו וכובע הסמוראים שלו נשמט וחושף את שערו
הבלונדיני הארוך, הוא מתפתל ומבקש את רחמיי ואני מרחם עליו.
למה? כי כזה אני, יש לי ערכים. העיר כולה יוצאת מהחורים
החשוכים וכולם נותנים לי מנחות ומתנות על כך שגירשתי את הרודן
הרשע מאסטר-מיקי-סאן מהעיירה ואני כעת המלך שלהם, והאמא הבהמה
שלי סיימה לטחון בשר אז אנחנו זזים, אוף.

26/4
בוקר, אותה פרוצדורה משפילה של המסדרון הארוך שמגלה לי בחביבות
שאין לי חברים ויותר מכך שרוב השכבה לא מסמפטת אותי כל כך כי
הם ראו יותר מדי סרטים ומקטלגים אותי ישר בתוך חנון אבל אני לא
רק חנון, יש לי רגשות ורצונות וגם אני לפעמים מגניב. פעם לקחתי
במכולת מיץ ולא שילמתי, כי אני גבר ואני לוקח סיכונים. בעצם זה
היה בטעות אז לא משנה, אבל אני גבר! בכל מקרה. אני
במיקרוקוסמוס שלי מחטט בין שבילי צואה אדירים וכמו סערה היא
נכנסת, אני מתרגש כמו בפעם הראשונה שראיתי אותה כי היופי שלה
מכה אותי בבטן חזק כל כך שאני לא מסוגל, אני מתהפנט, וכעת עקב
ההשפעה החזקה שלי עליי אני אענה על שאלותיה או הצעותיה בטמטום
מוחלט, שימו לב: 'מה נשמע?' שאלה כדי לפתוח ת'שיחה. 'הכל בסדר
ואצלך?' עניתי מתוך חוסר אפשרויות ורק חיכיתי שהיא תיתן לי
בשורות טובות. 'בא לך לשתות משהו בקפיטריה בהפסקה? או שאתה
עסוק? כי אם כן אז לא משנה', היא דיברה אליי כאילו היא מתביישת
ממני, כאילו היא מציעה לי לצאת איתה ואני הנער הקשה להשגה
והעליון, מה שאני לא. אבל ניצלתי את הרגע.
'אממ, כן, למה לא? אני אתפנה עוד מעט וניפגש כבר שם'. הו...
חלקלק, בוגארט! חלקלק ביותר! אני מאושר והלב שלי לא עומד בזה,
היא רוצה לשתות איתי משהו! אני הסמוראי הכי חזק בעולם! תאכל
חרא מיקי!!!
כשאני אסיים איתה אתה תבצע חרקירי כמו גדול. סיימתי לפנטז
והלכתי לקפיטריה, הסתכלתי קצת מצד לצד, כנראה שהיא עדיין לא
הגיעה. חיכיתי כמה שניות ופתאום שמעתי אותה:  'גידי! אני פה,
בוא'. כולם שמעו את זה והסתכלו עליי צועד לכיוון השולחן שבו
היא ישבה. הרגשתי ביטחון והתיישבתי מולה. אפילו אוכל לא לקחתי
מרוב התרגשות. 'אני רואה שלא לקחת אוכל. אתה רוצה קצת משלי?'
ראיתי את מיקי מתפוצץ מכעס בשולחן שלו ודוחף ת'ירקות לפה באי
רצון רק כדי שזה ייראה שהוא אוכל ולא מסתכל עלינו כמו טמבל.
'לא, לא, זה בסדר', עניתי. הייתה לי הרגשה מוזרה לגבי ההזמנה
שלה, היא שנים לא הסתכלה עליי ודווקא עכשיו היא יושבת לידי
ומדברת איתי, מוזר, אבל די להיות פאסימי! היא שמה לב אליי וזה
מה שחשוב. דיברנו בערך עשרים דקות על המסיבה בעוד כמה ימים ועל
הניסוי שלי וכל מיני דברים. היא אמרה לי שאני ממש חמוד ושבועז
אמר שלא אכפת לו שאני אבוא למסיבה, 'רק שאני לא אביא עוד
מוזרים כמוני', הוא אמר. שיילך! היא אמרה שהוא יודע להיות נחמד
כשהוא רוצה ושהם מכירים מאז הגן היא והוא, וגם את מיקי היא
מכירה די הרבה זמן. היא אמרה שהוא ממש רוצה אותה ושהיא לא
בטוחה מה להגיד לו, בעוד שאני מהופנט מהשפתיים שלה כשהיא מדברת
אני קולט שהיא מתייעצת איתי כמו שמתייעצים עם ידיד. אני נקלעתי
למלכודת הידיד המסוכנת! אין דרך חזרה! אני אבוד! החלטתי להתנהג
כרגיל ולסיים את השיחה באלגנטיות וללכת הביתה, בבית אני כבר
אחשוב על דרכים לכבוש אותה, המסיבה היא ההזדמנות שלי! לצערי
נודע לי שזו מסיבת תחפושות מיוחדת לכבוד סוף השנה ושחייבים
לבוא מחופשים. נו באמת, זו פשוט סצנה מסרט עלוב, מסיבה,
מעמדות, יפיפייה בלתי ניתנת להשגה, והאנטי גיבור, הלא יוצלח
שמפתיע בסוף את כולם! אני! אם זה באמת היה סרט הייתי אומר
לעצמי עכשיו: 'חבל שזה לא באמת סרט' ואז באופן מפתיע כל
מטרותיי יושגו. אני חייב להשיג אותה! להוכיח לכלב ז"ל ולאח שלי
שאני לא כלומניק! גם אלעד יהיה שמח לשמוע שהשגתי את הילדה הכי
מבוקשת בשכבה! אני אהיה גיבור.

27/4
סושי, אמא, גועל, תחנקי בהמה, תפסיקי לקחת אותי למקומות האלה,
מה את משוויצה בי כשאני כזה אפס?! בעצם, היא לא יודעת שאני
אפס, מבחינתה אני יכול להיות בועל הבתולין השכבתי, מבחינתה אני
ההוכחה שהיא לא לגמרי חסרת תועלת ושמישהו ימשיך את השושלת
המפוארת של המשפחה המדהימה שלי, ההורים שלי לא קיימים באמת, הם
רק טאפט, הם רקע, אנחנו חולקים חמצן ומרחב אבל היחסים שלנו הם
פרוצדורה בלבד, נתתם לי חיים? אוקיי אז אתהלך בביתכם עד שאגדל
ואז אסתלק ואולי אפילו אשאיר לכם מכתב. ישבתי וחשבתי על תחפושת
מתאימה למסיבה. הרעיון הכי מבריק שהצלחתי לעלות בראשי היה
להתחפש למולקולה של מים אבל אז ישר נזכרתי שאני צריך להשתלב
בין החבר'ה היותר נורמליים אז אני צריך משהו יותר רציני
וחדשני, ואז באמצע הסושי זה נפל עליי! אני אתחפש לסמוראי!
גאוני, לא? עם חרב ענקית וגלימה מפוארת! לא תהיה ליסמין ברירה
אלא ליפול בקסמיי! הו, כמה שאני מחכה לרגע הזה, לנשיקה הזו,
לרגע שבו היא תהיה שלי, אני חולם על זה שנה וחצי, מפנטז בלי
הרף, כשאני לבד בבית אני מדמיין שהיא מסתכלת עליי אז אני משתדל
להיראות נינוח כמה שיותר, כשאני הולך ברחוב אני מדמיין שמבטנו
מצטלבים כמו בסרטים או כשאני שוכב לבד במיטה אני מדמיין שהשיער
המדהים שלה נשפך על הכרית הימנית שתמיד נשארת בלי ראש עליה,
אני חולם שהיא לידי ושאני מחייך ומסתכל עליה ישנה בשלווה
בזרועותיי, אני חייב להפסיק לחלום, הסושי מתקרר, איכס, אמא?

ערב המסיבה 29/4
קמתי עם חיוך. זה לא קרה כבר 16 שנה, אני מאושר כי יש לי מטרה.