|
את יושבת מול כולם
מעמידה פנים שאת לא צריכה
חולמת על עתיד טוב יותר
מחייכת בכפייה
רק שלא ידעו
רק שלא יפגעו
רק שלא ירגישו
רק שלא ינחמו
רק שלא ירחמו
כלואה בתוך עצמך
בבית כלא של מחשבות ושל תחושות
בית כלא מצופה זהב
הסורגים באמת הם מברזל.
רק שלא ידעו
רק שלא יפגעו
רק שלא ירגישו
רק שלא ינחמו
רק שלא ירחמו
מתנהגת כרגיל,
עם חיוך כבוי,
כן הכל בסדר
כלום לא חדש
רק שלא ידעו
רק שלא יפגעו
רק שלא ירגישו
רק שלא ינחמו
רק שלא ירחמו
רואה אותם מנחמים
אנשים אחרים
רוצה לרגע להיות הצד המנוחם
אבל את לא יכולה
רק שלא ידעו
רק שלא יפגעו
רק שלא ירגישו
רק שלא ינחמו
רק שלא ירחמו
מעמידה פנים שאת חזקה
שאת אף פעם לא בוכה
אבל את יודעת שאת טיפשה
ומה שהורג אותך זו המחשבה
רק שלא ידעו
רק שלא יפגעו
רק שלא ירגישו
רק שלא ינחמו
רק שלא ירחמו
בסופו של היום את זוחלת למיטה
פגועה הרוסה רועדת
בוכה במשך שעות
ולבסוף קמה - שלא יראו את הדמעות.
רק שלא ידעו
רק שלא יפגעו
רק שלא ירגישו
רק שלא ינחמו
רק שלא ירחמו
בבוקר למחרת את שוב מחייכת
או שלא
את לא טיפוס של בוקר
חלומות טובים
חלומות רעים
זה לא משנה
את מוכנה לעוד סיוט חדש. |
|
|
כמה אבסורד. אני
שונאת אותו עד
כדי כך שבא לי
לבעוט בו כל-כך
חזק בחלקה
האחורי של
הברך.
אבל הוא כל-כך
חמוד.
אני מאוהבת...
(מזוכיסטית
מלידה) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.