אביב סלם / רכבת לאינסוף |
אני מביט חזק בנוף ומחפש
פרחים סגולים ומנוחה
אבל הנוף עובר מהר
לא מאפשר להיזכר במציאות הרגילה
שבה אני חי
רכבת לילה, אפילו שבחוץ כבר אור
לא מפסיקה לדהור במסילת ברזל
ואני על המסילה רוכב שיכור,
כשמתחתי כל העולם ממשיך להתגלגל
בתוך קרון טחוב ולך
אני מרגיש שאני מוכרח לשאוף אויר
לקחת טוב טוב לריאות
אבל התחנה עוד רחוקה
ולא אכפת ממצוקה של עוד נוסע
שרק רצה לצאת החוצה לעולם
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|