פתאום נכבה האור בחדר
פתאום נהיה קצת קר
פתאום נהיה קצת שקט, והכול נדם.
והחיוך לאט דועך, והשמחה לאט אוזלת
ואיש אינו מגיע לבקר
ואין תנועה ואין אויר לנשום
ויש לב אחד שפועם בשקט
ומחסיר לו פעימה פתאום
ואז הוא קם לפתוח דלת
ואז הוא קם להתאוורר
ואז הוא קם לקחת ספר, שלא להשתעמם.
אבל עדין אין אוויר ויש דממה דקה בחדר
וגם הספר לא עוזר להשתחרר
ורעש צעדים חולף במדרגות
אבל ממשיך הולך ומתרחק
ואיש אחד מתחיל לבכות
לרגע הוא חוסם הבכי
לרגע הוא לוקח נשימה
לרגע הוא מגניב חיוך אל עבר המראה
אך החיוך הוא מזויף וכל השאר הוא ממשי
והנשימה הזאת כבדה כל כך
והוא יודע שהזמן עוזר
אבל הזמן פועל כל כך לאט
כאילו אין מה למהר. |
