זה כמו...
לצאת מהארון.
ולהבין,
שלא אכפת
ויש רצון.
אסור לוותר,
לא להתנזר,
אף אם בצעקות נשלחת.
מספיק לייבב,
להסתכל סביב
ולהתחשב,
בכל מי שמגיב.
עמדי מול הכתה!
עמדי מול היורים!
חשבי שהיא איננה.
לנבור במעמקים.
להוציא,
בקול רועם,
מבלי להתנמנם.
ללפות בטבעותיי,
אותה גיזת זהב,
שאליה ייחלתי.
ונכבלתי.
בשלשלאות.
ותוסכלתי.
ודוכאתי.
והתחלתי לבכות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.