כשנפגשנו, שלחת ידך לחזה שלי, ואחרי שעברת את רקמות העור, שומן
ושריר שבשד שלי, הגעת לריאות וחצית גם אותן, ואז הגעת ללב שלי
ותפסת בו חזק, בעוצמה...
בהתחלה ההרגשה הייתה נעימה, מקרבת, מזמינה...
ואז התחלת ללכת אחורנית בעוד הלב שלי בידך, הלכת והלכת ובכל
צעד שלך הידקת את האחיזה, וזה כאב לי, רציתי למות, רציתי לבכות
ורציתי לברוח אבל אחזת ואחזת ואחזת ולא הרפית, אז נסיתי בעצמי
להתקרב אליך... וצעדתי צעד אליך בעוד אתה צועד שניים אחורה,
ואז צעד שלי היה שלושה שלך וארבעה וחמישה והכאב הלך והתגבר עד
שהחלטתי להפסיק לצעוד אליך ולהתחיל לצעוד ממך, אחורנית...
צעדתי וזה כאב, ובקושי רב הנחתי את רגלי על האדמה, בכיתי
והתחננתי שתעזוב, שתניח, אבל לא, אתה בשלך! אוחז אוחז ולא מרפה
וכואב לי, כואב לי בחזה...
קח אותו איתך, עשה בו כרצונך! צעקתי בתוך ליבי בתקווה
שתשמע, אבל אתה חירש ואילם ועיוור... ולא תשמע ולא תראה אולי
רק תרגיש...
בבקשה תניח לי ללב......... בבקשה... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.