"אח... מה הייתי עושה לך", הוא נצמד אליה מאחור בזמן שצילמה
בשבילו כל מיני דפים ומסמכים למיניהם. "האנק, אני מבקשת... אתה
מביך אותי..." היא הסתכלה בו לרגע ואז הפנתה מבטה שוב אל מכונת
הצילום. "אם סקסיות הייתה סירחון אז את היית התחתית של
החירייה..." לחש לה באוזן. לקח לה קצת זמן עד שנכנעה למחווה
המיוחדת האת...
היא חייכה חצי חיוך מהיר כאילו ביקש ממנה לעשות זאת, בתוכה היה
החיוך שלם... היא הסתכלה עליו שוב ואז הפנתה את מבטה לשולחן
המשרדי המצויד שלו אשר שם נחה בזווית אלכסונית תמונה של
אשתו ושל שלושת ילדיו... אחד מהם עדיין תינוק.
"מזה את כל כך חוששת?" פנה אליה.
"מהתמונה?"

הוא הלך אל השולחן והשטיח את התמונה. "אוולין לא רואה עכשיו...
ולא שומעת... ומה שאוולין לא יודעת לא פוגע בה".

"אבל אם היא תדע היא תפגע... בי..." ענתה במהירות. הוא אהב את
חידודי הלשון שלה... לא יותר מהלשון שלה עצמה אבל זקף הוא
לזכותה שנינות מיוחדת שאין בהרבה אנשים, היו אלה תשובות מהירות
ועוקצות על דברים שאמר או על דעות שהגה... היא גרמה לו להרגיש
חי. היחידה שלא אמרה "כן בוס... אם אתה אומר אז אתה יודע". היא
גם היחידה בכל המשרד המזורגג הזה שלא התמסרה אליו... וזה סובב
לו את הגויאבה.
הוא שמע את עצמו אומר דברים שלא חשב שאיי פעם יגיד למישהי...
"כמו פנקייק... כמו פנקייק הייתי לועס אותך... עם כל הסירופ
שוקולד שבעולם". "אחר כך אתה מבקש ממני מתכון דיאטתי, הא"? הוא
חייך ואמר, "אני אעשה הכל כדי לבוא איתך במגע..." והעביר יד על
קימורי מותניה.
הוא נדהם למגע הרך והמלטף של שמלתה ואיך קימורי גופה משווים לה
מראה אצילי ומושלם על אף שהיא בורכה בגוף עגלגל ובשרני, הנוגד
לגמריי את אופנת הרזון שהשתלטה על העולם... גופה היה נראה
חי... פועל...
הן גם עיניה נצצו כל פעם שהייתה עומדת בפתח המשרד ומוסרת לו
הודעותיו, אפילו אם היה זה בשעת לילה מאוחרת כשהיא נאלצה להשאר
ולעבוד שעות נוספות.
הוא השאיר אותה אפילו כמה פעמים על פארש, נוכחותה במשרד הייתה
קמע למענו... מין כוח המונע על הדבר שקרוי חיים, בעוד שכל שאר
האנשים הסובבים אותו מונעים מכוח הקרוי זמן.

מכונת הצילום סיימה את עבודתה... היא אחזה בכמות הנכבדת של
הדפים שצולמו והרימה אותם
שבלי שים לב נפלו לרגליה מספר דפים, היא פנתה אליו והגישה לו
את הדפים שהיו בידייה, "תחזיק", ציוותה עליו. היא גחנה על רצפת
המשרד ואספה את הדפים בטבעיות שהשוותה לה מראה כה אצילי,כאילו
הייתה אשת מלוכה אשר מחרוזת פניניה נתלשה מצווארה והתפזרה על
רצפת החדר, הוא הסתכל עליה והנאה גלויה נצצה מעיניו, למראה
ישבנה העגול והשופע הנמתח בשעה שכרעה, שני שדייה כבדים ונמתחים
לעומת הרצפה... כאילו כח הכבידה רצה לקחת אותם לעצמו.
הוא התכופף אליה, נצמד אל אחוריה בעוד הוא שואף את ריח צווארה
ועורפה, מרגיש את בשרה כאילו חודר מבעד לעצמותיו.
היא עצמה עיניה ונתנה לקול גניחה חנוקה לצאת מגרונה, נתנה
לידיו לטייל על גופה כאילו הייתה רכושו שלו... היא התענגה על
ההרגשה של חוסר אונים גופני כשלה, מול לידיו החסונות... היא
התנשמה ביתר כבדות כשההתלטפויות הפכו חדות ואגרסיביות... שניהם
כבר חלקו את אותה זעה,
וכל זאת שבגדיהם עדיין תלויים עליהם מחמת כבוד המקום...
"אני רוצה אותך בתוכי, האנק" אמרה היא, בלי שום הינד עפעף
מצידה, כאילו לא הייתה בהחלטתה שמץ של ערעור או לקיחת סיכון.
האנק הרגיש איך ליבו דופק בחוזקה כאילו היה נגר על ספידים...
הוא הרים את אחורי שמלתה וגילה אחוריים בשרניים שהסמיקו מרוב
להט... הוא העביר עליהם קצוות אצבעות רכות שגרמו לעורה להפוך
חידודין.

כשלפתע נשמע צלצול פעמון היא קמה במהרה ותנועותיה היו חדות.
"טוב, שלומי, קום. הילדים הגיעו מהבצפר"
"ברכה, נו באמת... נו באמת... איך את משאירה אותי ככה? ברכה,
נו, הם לא יכנסו למטבח... מה יש להם לחפש כאן"
"שלומי, תקשיב... אנחנו יכולים לשכב כמו כל זוג נשוי נורמלי,
אבל בגלל משחקי התפקידים החולניים שלך, כל משגל לוקח ארבע וחצי
שעות. באמת שאני משתדלת לספק לך את כל הפנטזיות, אבל הקטע של
בוס-מזכירה לוקח יותר מדי זמן עם כל הדפים שמפוזרים כאן על
הרצפה..."