עונת החתונות הגיעה. כמה פעמים בחייכם שמעתם את המשפט הזה?
למה כשהייתי ילד לא הייתה עונה כזו??
האם המחשב ה הזו מטרידה רק אותי או את כולם?

אז כמו כל דבר שמטריד אותי יצאתי וחקרתי, והגעתי למסקנה אחת זה
לא שיש עונה של חתונות יש גיל שפתאום כולם מסביבך מתחתנים. כן
גיל כזה.
זה שאני עכשיו בגיל המתאים ממש אבל ממש "לא" מפעיל עלי לחץ
פסיכולוגי. אני "לא" מרגיש אותו בכל פעם שאני מקבל שיחת טלפון
"אחי אני מתחתן אפשר את הכתובת שלך לשלוח הזמנה?".
בהתחלה לא האמנתי לאנשים: "מה מתחתן? אנחנו צעירים בני 24 מה
הלחץ אני לא מבין?" אבל תמיד פרגנתי. אני אוהב את החברים שלי.
"מזל טוב אחי, אני ממש מתרגש בשבילך, הרבה מזל טוב וברור שאני
אבוא". אני גם "לא" מרגיש את הלחץ כשאני פותח את תיבת הדואר
וההזמנה מבצבצת לה מבין כל החשבונות. הלחץ הוא ממני והלאה!!

אין דבר יותר מעצבן מאנשים שמתייחסים להזמנה לחתונה כמו איזה
קנס, "אני רואה שקבלתה החודש עוד חשבון". "אה חבר טוב מתחתן,
דפקו אותך עם כפל כנס". אנשים זה מגעיל!!!! חברים שלכם, תפרגנו
או לפחות תתנו מתנה שתעזור ולא רק תכסה את המנה. מה עם ה-DJ עם
הצלם? בקיצור חארות. יגידו המקטרגים "אבל כל אחד שאמרתי לו
שלום פעם בעבודה מזמין אותי לחתונה שלו, אין מה לעשות". אז מה
עושים? כמה נותנים? למי נותנים מה ? אני יכול להגיד לכם רק מה
אני עושה. אני הולך רק לחתונות שהמתנה יוצאת מהלב לכל שאר
החתונות אני לא הולך אומר תודה בנימוס וממציא תירוץ למה לא
ללכת.

או.קיי אין בעיה.החתונה בעוד כמה שעות. נשב נשרבט איזו ברכה
ונגמור עם זה. אני לא יודע אבל אני תמיד נתקע כשאני כותב
ברכות, יש לי איזה שיגעון, אני תמיד רוצה לכתוב ברכה בחרוזים,
ברכה כזו שתאחל לזוגות אלף אלפי איחולים. רק חשבתי על ברכה
לחתונה וזה מתחיל. הנה יצא חרוז, זו מין בעיה נפשית כזו. ככה
שיוצא שלפני כל חתונה אני מבלה את השעות לפניה בכתיבת ברכה
במקום לנוח לפני השתייה והריקודים.

מגיעים לחתונה.למרות שאין לי בת זוג אני תמיד תופס טרמפ זה לא
בגלל הלחץ איזה לחץ ? אלא בגלל שאני אוהב לשתות.
הנה ההורים של הכלה והחתן עומדים להם בכניסה מברכים את
האורחים. איזה מנהג מטומטם במקום שהאורחים יבואו אליהם ויגידו
מזל טוב זה נעשה ההפך, לך תבין את העולם.
או, הנה הכלה חיוך מנומס להורים ואני חומק מלחיצות הידיים
להגיד שלום לכלה לפחות מישהו שאני מכיר.
אח הכלה, אני אומר לכם תמיד היא כל כך יפה. איך זה שהן תמיד כל
כך יפות??  אתה מכיר אותה כבר שנים או לפחות כמה שבועות והיא
נאה ככל שתהיה ביום יום פתאום נראת כמו נסיכה, למה היא לא
התאפרה ככה עד עכשיו? קצת עבודה והשקעה. וזהו אתן מוותרות ??
אתה ניגש כולך מחוייך מ ז ל - ט ו ב  היא מסתובבת, בקושי מזהה
אותך, כולה שקועה באופוריה מסתורית. הינה הרגע לו היא חיכתה כל
חייה, הנה בא החיבוק האדיר הזה שרק כלות יודעות לתת וכל מה
שאני חושב עליו זה רק לא להרוס את השמלה או למרוח לה את האיפור
והכי חשוב לא להזיז שערה אחת אחרת החתונה מבוטלת.
"אווי נשמה איזה יופי שבאתה אני ממש שמחה". אני מחייך במבוכה
הרי כל הדודות מסביב מסתכלות עלי, אני שואל בנימוס איפה החתן?
היא מסתכלת מסביב, הוא השנייה היה פה ונעלם. אל תדאגי אני אמצא
אותו לכי לאורחים האחרים. אני מסתובב ונעלם באלגנטיות. אני כבר
יודע איפה החתן, בבר עם חברים שלו שותה את עצמו למוות. כשרק
מחשבה אחת עוברת לו בראש למה הייתי צריך את זה? ושלאף אחד לא
יהיה ספק למה הוא חושב ככה, זה בגלל החברים שלו והחינוך
המטומטם שכולנו קיבלנו, שטבעות חתונה אלו זוג האזיקים הקטן
בעולם ושגבר מאבד את עצמאותו ביום שהוא מתחתן וכיוצא בזה. אז
החברים הטובים צריכים להציע לחתן אלטרנטיבה לחתונה לעזור לו
לגלוש באלגנטיות בחזרה לחיי רווקות. זה מאוד מוזר שחושבים על
זה סך הכול כולנו גדלנו פחות או יותר באותה סביבה ואיך שהו כל
הנשים מחכות ליום בו יתחתנו ואילו גברים מסתכלים על יום בחיל
ורעדה ורואים בו  כיום בו חייהם נגמרים. חייו הופכים למשהו
אחר. מעין אירוניה מטורפת של החיים. אני ניגש לחתן "מה המצב
אחי הכול טוב?" א ח י, מה המצב בא שתה איתי כוסית ואני מה
איכפת לי גם ככה אני מתכוון לאבד את  עצמי לדעת בשתיית אלכוהול
בערב הארוך והמייגע הזה . אנחנו שותים ווסקי "משובח" או כמו
שהברמן אומר תוצרת חוץ, ולי בא לצעוק בלנטינס זה ממש לא וויסקי
משובח ולא!!! אל תמהל לי אותה בקולה. אנחנו מרימים כוסית אני
לחתן והוא לי, שאמשיך לזיין עכשיו גם בשבילו. אני שוב מחייך,
עוד יתפסו לי השרירים בפה אני נשבע. הינה מתיישבים למנה
הראשונה כמה נפלא, והנה עוד מנהג מטומטם הפעם החתן והכלה
עוברים בין השולחנות ואומרים תודה לאורחים. אני אומר לאילן בא
גבר נלך לבר נשתה משהו, עדיף לא להיות בשולחן כשהם מגיעים
תאמין לי אני יודע. אנחנו מגיעים לבר ואני אומר תן לי עוד
כוסית מצוינת של וויסקי "תוצרת חוץ" לא! נקי בבקשה אתה יודע מה
מנה כפולה עדיף. אילן גורר אותי חזרה לשלוחן.
איזה מזל חרא, לא פספסנו אותם הינה הם מגיעים לשלוחן, הכלה
כולה מחויכת מתחילה להגיד שלום לכולם הינה היא מגיע אלי, מה לא
שמתי לב שהגעת לבד, איך בחור מדהים כמוך עדיין לבד? אני לא
מבינה? בוא אני אכיר לך מישהי, רק לא זה אני חושב לעצמי. אני
מחייך בנימוס, זהו נתפסו לי השרירים אני נשבע  ואומר לה עזבי
אותך יש לך עוד כל כך הרבה אורחים לברך מה את צריכה את זה
עכשיו יותר מאוחר כשנרקוד. החתן מחייך הינה זה מגיע אני מכיר
את השלב הזה, אין גבר בעולם שיוותר על הנחתה כזו כשהיא עומדת
לפניו פשוט אף אחד לא יכול לסרב לה. אולי הוא ואילן רוצים לצאת
מהארון? אך אחי יש לך מזל שזו החתונה שלך אחרת... והכלה במין
קול מתנצל תזכור אחרי זה אתה בא איתי. שלא תבינו לא נכון זה לא
שאני לא רוצה מישהי להפך! ונכון שתמיד אומרים שחתונות זה המקום
הכי טוב למצוא מישהי, היא לבד היא פגועה והיא רוצה גם מישהו
בחייה. אז זהו חבר'ה שזה ממש אבל ממש לא נכון. תאמינו לי אני
הייתי בכל כך הרבה חתונות ושום דבר לא משתנה. התפקידים אותם
תפקידים רק ממלאי התפקידים מתחלפים.
והנה דוגמה, הזונה- אך הזונה, אני אפילו לא יודע איך להתחיל.
היא תמיד אחת החברות הטובות של כלה, היא כוסית תאמינו לי היא
תמיד תהיה כוסית והכי חשוב היא לבד. נשמע מבטיח כוסית לבד
פגועה ועוד יותר מזה זונה, חלומו של כל גבר רווק. חברה הישמרו
תנו לערב להתקדם ותבינו, משום מה המפגרת לא הבינה שזו החתונה
של חברה שלה ולא איזו מסיבת טראנס במדבר יהודה והיא עושה הכול
בשביל לגנוב את ההצגה מהכלה להיות שוב מסמר הערב. מאיפה נובע
חוסר הביטחון העצמי הזה, למה לך לגנוב את ההצגה מחברה טובה שלך
זה הערב שלה, תירגעי!  אתם יכולים לקרוא לי טיפש אבל אני לא
רוצה בחורה כזו גם לא לזיון, היא מהסוג שלא יניחו לך לרגע אחרי
זה ויתקשרו כל דקה ויבואו בלי הזמנה אותי זה מפחיד אבל באמת
מפחיד.
אם חשבתם שפה זה נגמר אז תעיתם הרי איך אפשר חברה זונה בלי
חברה בת זונה. החברה הבת זונה היא כוסית אבל תמיד כוסית
והלוואי וזה היה נגמר רק בזה היא גם חכמה מצחיקה והכי חשוב יש
לה לב טהור. בקיצור, התגשמות חלומו של כל גבר. אז למה בת זונה
אתם שואלים, כי לא משנה מה תהיה הסיבה שלה, לא יצא ממנה כלום
הערב, אם כי היא רק נפרדה מחבר שלה עכשיו אחרי שש שנים או כי
פעם לפני איזה עשור שאתה בכלל לא זוכר התעלמת ממנה כשהיא באה
עם החתן והכלה לבית קפה. אבל האמת היא שבחתונות אף פעם לא
מוצאים מישהי. זה נכון שבחתונות הם לחוצות הן פגועות והן
מחפשות חתן אבל זה הופך פתאום כל אחד לחתן פוטנציאלי. ישר
משווים אותך לדמות חתן האידאלי שאמא שלה שתלה לה במוח כשהיא
הייתה בת 12 ופתאום אתה מוצא את עצמך מושווה ל- prince
charming  ואחי לא משנה מי אתה אין סיכוי שתצלח את ההשוואה
הזו. עצה שלי תתעלמו מימנה והחיים יעברו יותר בקלות.

אתה מסובב את הראש והיא יושבת לידך, עם החבר החדש שלה, ואתה
תוהה האם היא הטעות של חייך? הפספוס, ההיא שחמקה לך בין
האצבעות. המעודנת: האמת, רציתי למצוא לה שם יותר טוב אבל אני
עוד עובד על זה. מה שנקרא אצלנו בחברה בחורה לחתונה. זו תמיד
תהיה מישהי שיצאת איתה, נכון, היא לא כוסית על, והיא לא הכי
המצחיקה או הכי חכמה אבל איך שהיא בסך הכול היא מעל כולן. היא
פשוט נשמה טהורה, מישהי שאתה יודע שתמיד תדאג לך, תמיד תאהב
אותך ותמיד תדאג שתהיה מרוצה. ואיכשהו למרות כל מה שאתה חושב
עליה, לא הצלחת להתאהב בה ונפרדתם. דווקא עכשיו באמצע החתונה
היא צריכה לשבת לידי? טוב, אני קם והולך לבר לשתות עוד כוסית
של וויסקי תוצרת חוץ, אני מצטער חבר'ה אבל אם זו ההזדמנות שלי
לשנות דברים ולגרום לאנשים להבין שתוצרת חוץ זו לא מילה מקבילה
לאיכות, אז עשיתי את שלי. הנה הוא ה"חבר" שלה הוא מזמין גם
כוסית של וויסקי, הנימוס מחייב - אנחנו משיקים כוסות ושותים.
הנה השיחה מתחילה להתגלגל, מה הוא רוצה ממני? טוב, לא נורא,
לפחות נראה כמה הוא מטומטם, ככה אני אדע שגם אני הפספוס שלה!
איזה זין, הוא דווקא גבר גבר, אין מה לעשות, זה תמיד ככה -
החבר שלה יהיה גבר. לפחות יש לזה רציונליזציה נפלא, גם ככה לא
אהבתי אותה, ואני באמת חושב שמגיע לה את כל הטוב שבעולם אז למה
לא הוא, לפחות הוא גבר גבר. אז למה בנתיים הבטן שלי מתפתלת כמו
בדיזנטריה שחטפתי בבוליביה.
   
הינה הריקודים מתחילים, רק שהכלה תשכח אותי ויהיה מצוין. אני
מת על הריקודים בחתונות - קודם כל, השירים באמת שמחים וחוץ מזה
ישר אפשר לדעת מי נגד מי ולמה, במילים אחרות אפשר לדעת לפי
הריקודים אם בחורה גמרה בחייה או לא. תיקח את הזונה, כן אותה
דמות מקודם, הרי לא צריך להיות גאון בשביל להבין שתנועות האגן
האלו הם לא משהו שהיא נולדה איתו, לפחות לא במחוזותינו. אין מה
לעשות בחורה שזזה ככה יודעת לגמור. תמיד בקצה השני של הרחבה
עומדת זאת שבחיים לא גמרה, נו אתם כבר בטוח יודעים מי זאת,
ההיא שרוקדת בתנועות המתוכנתות מועתקות מאלו שיודעות לרקוד כמו
רובוט, נראת כמו מישהי שתקוע לה מקל בתחת. היא, חברים, לא גמרה
בחייה. הכי חשוב שאף אחד ביניכם לא יתבלבל בין תיאורית
הריקודים לתיאורית האוכל שזאת תיאוריה אחרת לגמרי. לשמחתנו גם
היא ברת בדיקה בחתונות. תיאורית האוכל טוענת שבחורה שיודעת
לאכול או במילים אחרת אין לה עכבות בקשר לאוכל, אחת שלא אוכלת
רק סלט ודיאט קולה, היא גם בחורה שאין לה עכבות בחדר המיטות.
יש רק בעיה אחת בתיאוריה הזו, בדרך כלל בחורות שיודעות לאכול
גם נראות ככה...
הכלה בדרך אלי, הנה מישהו הסיח את דעתה, ואני חומק לבר לעוד
כוסית. כן, כן, גם לי כבר נמאס מהבדיחה. יש לי הרגשה שאני
אלכוהוליסט אבל זה כבר נושא לכתבה אחרת. אני קולט בפינה של
הרחבה את אחת הדמויות האהבות עלי בכול חתונה - הדודה: תמיד יש
הדודה הזו שחושבת שהיא מגניבה, זה לא בורר עדיין למה, סך הכול
היא בת 1000 אבל מי אני שאשפוט, הדודה הזו תמיד מתלבשת ורוקדת
כאילו היא בת 18. אותי זה תמיד מצחיק אולי בגלל שאני אחרי חצי
בקבוק של וויסקי "תוצרת חוץ" לא עמדתי בפיתוי. אילן מגיע,
יאללה אחי זזים אני עובד מחר, הערב רק התחיל מה הלחץ? אני
שואל. פעם בחיים שלך תעבור את הערב המייגע הזה בלי שתייה אז
החיים לא יהיו כאלו מצחיקים וחמש השעות האלו יראו לך כמו נצח.
אני מנסה לחייך אבל יוצא לי רק צחוק מתגלגל אין בעיה אחי נזוז.