אני קמה בבוקר לעוד שגרה של שליטה,
נכלאת באזיקים ומדביקה עוד מספר לחולצה.
מתיישבת בבית חרושת, אשר מייצרת מספרים
הם רוצים להעביד אותי קשה,
זו מהות החיים - כך הם חושבים.
שותקת,
אך בפנים מתחוללת סערה,
אני לא מסכימה לכזו שגרה.
מקשיבה לחוקים, אך לא מיישמת אותם
לא אתן שיקחו לי את הערכים
אשר גדלתי איתם.
מספר
עוד מספר
ועוד, ועוד...
איפה האותיות? שכחתם אותם?
ואת המילים? הדעות?
המשפטים? והערכים??
שכחתם שהאדם הוא ערך בפני עצמו?
שהמספרים רק מעידים על חוסר קיומו?
נכון, אומנם אתם לא הורגים אותי,
אבל אתם מעלימים אותי.
אולי אתם לא משתיקים אותי,
אבל אתם דוחקים את האינדיבידואל שבי!
נתתם למספרים להשתלט עליכם,
את כל השאר הותרתם מאוחר.
מי אתם? מה אתם?
מה אתם רוצים להיות?
מספר אחד מתוך מליון, או אדם אחד בפני עצמו?
אני לא מוכנה להימדד במספרים,
זוהי לא מהותי בעולם.
ולכן אני לרגע קט עוצרת,
ומשמיעה את קולי, עבורכם ----> בית (מ)ספר.