בארץ מדברות
אי שם היא בודדה
מוקפת רק חיות טורפות
סובלת וצמאה

אינה מוצאת הדרך
שוקעת בחול טובעני
צף לב של קרח
מזוהם ובוצי

האדמה הייתה לקבר
נוצרת זיכרונות
מזריחה עד ערב
חונקת מחשבות

ושוב לילות ללא שינה
להסתתר בחלומות
עמוק בתוך האדמה
של רגשות מתות

אי שם פורץ הר געש
קורא לדמות לבוא
שובר קירות הרעש
ואין יותר מחבוא

הרוח תפורר אפר
הדמות חופשיה
טובלת בשיכר
שיכר של אכזבה

אין יום ואין עוד לילה
ואין יותר מדבר
לא מתה ולא חיה
סיפורה נגמר.