דמעות של זכוכית
כל כך עדינות
יפות כמו תבנית
של פנייך השבריריות
בשאלה הרועשת
לאן הוא הלך
אין תקווה כך רועדת
מדוע שכח

ושוב הסיפור שחוזר בלילות
ושוב הכרית מלאה בדמעות
מסתכלת סביב זועקת עזרה
אבל אין עונה, רק רוח קרה
אל תפחדי מרוחות הבדידות
אל תשתני, שום דבר לא אבוד
אם רק לרגע תתנתקי מסביבך
תראי כאן אותי כאן יושב לצידך

יד חמה שנופלת
מתוך חשכה
מלטפת חונקת
כל שביב של דמעה
הגלגל מסתובב לו
ושוב רגועה
הגורל מתערבב בו
ושוב בוכייה

ושוב הסיפור שחוזר בלילות
ושוב הכרית מלאה בדמעות
מסתכלת סביב זועקת עזרה
אבל אין עונה, רק רוח קרה
אל תפחדי מרוחות הבדידות
אל תשתני, שום דבר לא אבוד
אם רק לרגע תתנתקי מסביבך
תראי כאן אותי כאן יושב לצידך

כך חולפים הימים
ואת עצובה
החיפושים נואשים
אך לא מוצא התרופה
אולי לאותו נאהב
אין משכיח לכאב
אך יש אדם אחד נוסף
שאותך כל-כך אוהב

אם תסתכלי היטב
מבעד לטפל ולמשני
תגלי מתוך הלב
שהאדם הוא אני.