|
אני רוצה לשכב מולך עירומה
ולפרוט על בד מתוח שיירים של קרב
הרמוני שיעול ובכי ושיהוק-פרו יללה.
למולל שיערך בידי, לדרוך
בכף רגל מיומנת על
בדל משקפיך
בשעה שאאזין קשב רב
לצליל הזכוכית המנותצת
כמו תחת חופה נקים רגל של
מיטה ממעל פיסת נייר הטואלט
שהצבנו תחתיה להגדרת
איזון. כבסיס היא
רכה מידי
אתה תאחז ברגל העץ ואני
אשלח כף יד מאוגרפת לעבר
בטנך ואצמיד אוזני
לפיסות השדרה מאחור
אקשיב לך כשם שמלח מצמיד
אוזנו לקונכיה
הלוא היא סממן למציאות נייחת
מתנודדת.
עבורו הספינה הטרופה היא היא
חלקת הקרקע היציבה אך הקונכיה
כאנלוגיה לדשא של השכן מלמעלה
שרואה את כולנו צהובים.
מבעד לקונכיה ישמע גלים
ולא גשם כשם שהנשיפות שלך
ישמעו כרגל עץ בעת הסדקות
אטית.
בידך השניה תשרבט
גפיים חפות ממגע שמש
ומבט חומל טינה על בד
הסדין המתוח.
את המכחול תטבול בחריצי צווארי
ותשלח לשון חלקלקה לעבר הבד
הנוזל אקריל.
בגווני שחור ולבן תגדיר צבע
שדהה, בשר שרפס וים שהטיב
להאסף אל משולש ברמודה.
אתה טבע דומם ואני משקיטה
מנועים, מדוממת נהימות
של פטפוט. לרגע הכיליון הירא
מפנינו נקרא מקור המוות.
הקוקיה תאסוף את פרי ידיך
לעבר פאזה אחרת של הזמן, כשם
שהיא גוזלת גוזלים מקינים של
עופות שיוצרים מבראשית.
 |
|
|
-"אמא, הרצפה
עקומה".
-"כשמישהו לא
רוקד יפה הוא
אומר שהרצפה
עקומה".
כעבור 20 שניות
-"אמא, מה אמרתי
לך... אמא?!!"
(אולמי ורסאי,
חמישי 23:50) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.