אני והרעב שלי קרובים מאוד.
אני והרעב שלי נפגשים יותר מאחרים, אפשר להגיד שאנחנו רוב הזמן
יחד.

אחרי הרבה זמן שדחיתי את זה החלטתי שנפרד.
חיפשתי פתרון,
לרופאה שראיתי אמרתי שהוא מכאיב לי ומפריע לי להתרכז,
גם לחברים ולחברות שלי אמרתי את זה למרות שלא היה צורך
כי כולם שומעים שאנחנו לא מסתדרים ואני מתלונן עליו כל הזמן.
חשבתי שאולי זה קשור בזה שאני לא נפגש בצורה סדירה
עם הגברת תזונה והבטחתי הבטחות שלא עמדתי בהן.

בשבוע שעבר גיליתי משהו חדש.
גיליתי שהוא לא אמיתי.
הוא לא קשור לתזונה שלי בכלל!
גיליתי שאני יוצר אותו.
גיליתי למה אני יוצר אותו.

הבנתי שאני יוצר אותו כי אני מרוויח מזה משהו!
ככה אני יכול להיות מסכן ושירחמו עלי,
שאני נהנה מהקורבנות הזו ומהתשומת לב הזו,
שאני נהנה מהשליטה שיש לי על מי שמסביבי כשאני שם,
"מה קורה עם איל? הוא בסדר?" - הם דואגים,
ככה אני שולט בהם, ואני לא לוקח אחריות (על התזונה שלי).
רווחים עצומים.

המשכתי להסתכל על זה וגיליתי איזה מחיר אני משלם
עבור הרווחים האלו.
גיליתי שזה מעייף אותי ושאני לחוץ ולא מרוכז,
שאני עצבני וכועס על עצמי.
גיליתי שאני לבד, שאף אחד לא יכול להתקרב אלי
כשאני במקום הזה. טוב שראיתי את זה ואז עולה השאלה,
איך זה משפיע על אנשים מסביבי? אני שואל.
זה מעייף אותם, זה מתסכל אותם וזה משאיר אותם לבד.

אחרי ששקלתי את זה בדיוק שנייה אחת אני מוותר על הרווחים
האלו.
אני מוותר על להיות קורבן ומסכן,
אני מוותר על לשלוט באנשים,
ואני מוותר על לא לקחת אחריות על התזונה שלי.

האפשרות שאני ממציא עבור עצמי ועבור חיי היא האפשרות של
היותי מרחב של שלווה, אהבה וקסם בחיים!

במילים אחרות, אני מצהיר שמי שאני מעכשיו זה
המרחב שבו שלווה, אהבה וקסם יכולים להתקיים.