New Stage - Go To Main Page

רוני גמר
/
כיפה אדומה

ילדה קטנה הייתה היא, אך גדולת ממדים. כולם בגן לעגו לה שגדולה
היא יותר מרבקה הגננת. אך לה זה לא הפריע, היא קיבלה את הכל
ברוח טובה ובצחקוק קל.
יום אחד ביקשה אימה לקחת סל עוגיות לסבתה אשר גרה מצידו השני
של היער, והזהירה אותה פן תעבור דרך היער ותתקל בזאב הרשע. היא
סיפרה לה כי בצעירותה עשתה גם היא את דרכה לסבתה שלה זכרונה
לברכה, ופגשה בו לאחר שטרף את הסבתא האומללה. ולמזלה, לפני
שטרף גם אותה הגיע אביה של הילדה, עלם צעיר דאז. "הוא היה
יפהפה" נזכרה האם, אז ילדה מאוהבת בת 5, "אבל ידעתי להתאפק ולא
שכבנו בפגישה הראשונה, רק התמזמזנו". האם שקעה בנוסטלגיה
מדמיינת בעיני רוחה את הסנטר, השקע, הידיים החלקלקות אך שעירות
במיוחד.
הילדה יצאה לדרכה, משתדלת לשמור את ארוחת הצהריים בבטן
בדילוגים וצחקוקים קלים. "הי הי הי, הי הי הי". היא לא הבחינה
בדרכה כשלפתע מצאה עצמה עמוק בתוך היער. היא עצרה לרגע והביטה
סביבה, ראתה כי החשש היה מיותר, צחקקה, משכה בכתפיה ופנתה
להמשיך בדרכה. אך אבוי, את דרכה חסם הזאב הרשע.
"הי הי הי, אתה הזאב הרשע?" צחקקה הילדה.
"אני מבין ששמי הולך לפני". ענה הזאב בקול בטוח. היא צחקקה
ולפתע השתתקה, כשמבטה נעצר בעיניו של הזאב.
"שיו, איזה עיניים גדולות יש לך. למה העיניים שלך כאלה
גדולות?"
"כדי שאני אוכל לראות אותך יותר טוב."
"הי הי הי, ולמה... האוזניים שלך כאלה גדולות?"
"מה זאת אומרת? כדי שאני אוכל לשמוע אותך טוב יותר."
"הי הי הי, ולמה... האף שלך כזה גדול?"
"זה, האמת, לא פעל לטובתי במקרה שלך..." עיווה הזאב את פניו.
"הי הי הי, סליחה, ברח לי." עיניה של הילדה המשיכו לנדוד על
גופו של הזאב. "ולמה... הידיים שלך כאלה גדולות?"
"אני הולך לחדר כושר פעמיים בשבוע ומרים משקולות, מה רואים?"
הזאב החל לעשות תנועות של מר עולם, מנסה להרשים את הילדה
הקטנה.
"הי הי הי, ולמה... הזין שלך כזה גדול?"
"כי אני כושי." ענה בפשטות וכנות.
"אה, ולמה הכיפה שלך אדומה?"
"מזה הרבה שנים אני סובל מדלקת בדרכי השתן, והכיפה התנפחה
ונהייתה אדומה, הרופאים טוענים שזה כתוצאה ממחלת מין, אבל זה
רק לטובה".
"הי הי הי, איך זה לטובה?"
"תמיד כשאני מסתכל על הזין שלי ומניח אותו על השולחן מולי,
ורואה את הכיפה אני נזכר בזיון הכי טוב שהיה לי אי פעם.
"הלכתי לתומי ביער, כשלפתע שמעתי קול צווחה נורא: "גבר!" הייתה
זו זקנה בלה שתפסה אותי ובכח, שלא ברור לי מאיפה היה לה, תפסה
וזרקה אותי למיטה שלה וביצעה בי את זממה. ומאז התחלתי ללכת
למכון הכושר פעמיים בשבוע".
"הי הי הי, וזה הזיון הכי טוב שהיה לך אי פעם?" שאלה הילדה
בתימהון מה.
"לא רגע, שניה אחרי שהזקנה גמרה, היא תקעה נאד והלכה עירומה
ומרופטת למקלחת. כיסיתי את עצמי בשמיכה והתכרבלתי לתנוחה של
עובר מרוב בושה. כשלפתע משומקום הגיחה ילדה קטנה, עם כובע אדום
קטן על ראשה, צחקנית כמוך, והתחילה לשאול אותי שאלות.
"מרוב בושתי ניסיתי להתחזות לסבתא, אבל זה לא עבד. ברגע שהיא
ראתה את הזין שלי עיניה נפערו לרווחה והיא קפצה עלי ובצעה בי
את זממה".
"הי הי הי, וזה הזיון הכי טוב שהיה לך אי פעם?"
"לא רגע, בדיוק באותו רגע נכנס לחדר בטירוף שומר יערות צעיר עם
סנטר גדול וידיים שעירות. הסבתא ששמעה את כניסתו לבית קפצה
עירומה מהמקלחת והוא מיד תקע לה כדור בראש. עוד לפני שגופה
המסמורטט נחבט בקרקע הוא כבר היה עליה מזיין אותה בתחת.
"לילדה זה לא הפריע, והיא המשיכה לקפץ מעלי. כשהוא גמר עם
הגוויה של הסבתא הוא פנה אלי. בתנועה אחת הוא הפך אותנו, כך
שאני הייתי על הילדה, והוא במיומנות מדהימה גילח את ישבני
למשעי. כנראה שהייתה לו איזושהי בעיה עם שיעור היתר שלי, וזיין
אותי בתחת. אחרי שגמר הוא נשכב באמצע ביני לבין הילדה והדליק
סיגריה. הילדה שגם הייתה מרוצה הדליקה ג'וינט והעבירה אלי.
זה היה ללא ספק, הזיון הכי מוזר והכי טוב שהיה לי אי פעם. אחרי
שגמרנו את הג'וינט שומר היערות הצעיר הלך עם הילדה ואני גיליתי
להפתעתי שהכיפה שלי נהייתה אדומה, כאילו למזכרת".
"אתה יודע, מר הרשע, הי הי הי." צחקקה הילדה, "יש לך עוד מזכרת
מאותו ערב." הוא הביט בה בתמהון כלא מבין את פשר דבריה
הסתומים.
" גם לי יש שיעור יתר בישבן... אבא, הי הי הי." אמרה וקפצה
לזרועותיו.

והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה...



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 31/7/06 10:03
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רוני גמר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה