השבועות שעברו קטפו
הזדמנויות שהיו לי,
להגיד את האמת בפנים,
אך הן שוב לא קראו לי.

אין לי אומץ לשכוח,
אך יש לי פחד מלגלות.
אין לי אומץ לפרוח,
אך יש לי פחד מהחמצות.

זמני התבזבז בשתיקות,
במקום להתפרס ממוקדם.
ישבתי ותכננתי תשובות
לומר את הכנות כה מושלם.

אין בי אומץ לשכוח ולוותר,
בבעיה זו, תפקידי כפותר,
כי אין אף אחד אחר,
ואין אף אחד אחר.

החודשים שעברו נקטפו
וכעת גם העבר שקט.
כל הימים השקטים נקלעו,
ואין רגע שבו הזמן יאט.

אין בי אומץ לשכוח, אין גם אומץ לזכור,
רגעים שחלפו במהרה,
ופתאום בקיץ יש קור,
כחורף הממהר לדקור.

אבדו הזדמנויות בדרכי
העשויה מאבני החמצה.
האמת נמצאת רק בלבי
המחפש זמן מתאים לפריחה.

בועטות בי מחשבות כל ערב.
אין בי פחד לכאוב כי כאבתי מספיק.
לשמור הכל בלב זה סבל:
כמה אומץ צריך כדי להיות אמיץ?