[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







תמי-לי יפה
/
ללא מוצא

אתה מצאת את עצמך בתוך חדר מלא בדבורים. לא 2-3 דבורים, אלא
מאות. מאות דבורים טסות לך מול העיניים, מאיימות לעקוץ אותך
בכל איברי גופך. נבהלת, נכנסת ללחץ ולא ידעת מה לעשות. בחיים
לא נקלעת למצב כזה, ולא ידעת איך מתגוננים בפני מספר רב כל כך
של דבורים. זה לא שלא נעקצת מעולם - כבר עקצו אותך אינספור
דבורים, צרעות, ואפילו עקרב עקץ אותך פעם. זה ממש כאב, אבל
יצאת מזה. אבל עכשיו אתה לא ממש רואה את היציאה. אתה גם לא
מבין איך הגעת לכאן, ולמה יש כאן כל כך הרבה דבורים. פחדת, כי
ידעת שנשקפת סכנה לחייך. כשכל כך הרבה דבורים עוקצות אותך בו
זמנית, לא יוצאים מזה כל כך בקלות. אחרי כל דבורה שעוקצת,
העוקץ חודר לדמך ומתפשט בכל הגוף. בסוף הוא הורג.


הנה, עקיצה ראשונה, ברגל. מוזר שהצלחת להעביר שם דקה שלמה בלי
שיעקצו אותך, אבל זה היה צריך לבוא מתישהו. האינסטינקטים שלך
גורמים לך לשלוח את ידך לכיוון המקום הכואב, אבל אז באה עוד
אחת. וישר אחריה אחת נוספת. שתיהן ביד שמאל. אתה מתחיל לבכות.
אבל בנתיים רק 3 דבורים עקצו אותך, כבר אתה בוכה?! מה תעשה
בעוד שעה כשכבר כל גופך יתמלא בעקיצות ובעורקים במקום דם יזרום
רק עוקץ?! החלטת שאתה חייב למצוא דרך לצאת מהגיהנום הזה, ויהי
מה. סקרת את כל מה שמסביבך וניסית להבין איפה בדיוק נמצאים
הגבולות של החדר הזה. בנתיים עקצו אותך כבר עוד 8 דבורים, בכל
מיני מקומות, הכאב כבר ממש בלתי נסבל, והחנקת את הדמעות
בגרונך. עוד אחת ועוד אחת, מתווספות לאוסף העקיצות. הגוף שלך
כבר יכול היה לההפך למוצג במוזיאון. גיששת בין כל היצורים
המעופפים, מחפש את היציאה. בקצה השני של החדר אתה מבחין במשהו
שנראה כמו דלת. אתה חייב להגיע לשם, אתה חייב לצאת מכאן. אם
לא, הדבורים יאכלו אותך בעודך חי. החלטת שזאת מלחמה, שבה אתה
חייב לנצח.


בקושי מצליח לזוז, אתה עושה את דרכך לאט לאט אל הדלת. מרוב כל
העקיצות, אתה כבר בקושי מצליח לדרוך על הרצפה. עם כל צעד מתפרץ
לו כאב חד. אתה נושך את שפתייך, כבר מזמן הפסקת לספור את
העקיצות. קשה ללכת כשכל מה שאתה רואה מול עינייך זה ערבוב של
נקודות צהובות ושחורות שמרצדות לך מול העיניים, ואתה מרגיש את
הכנפיים שלהן מתחככות בגופך. אתה נגעל מההרגשה, אבל אתה כבר
למדת להיזהר. כבר הבנת שכל תנועה חדה שתעשה תביא עימה עקיצות
נוספות, ובכלל, התחסנת והעקיצות כבר פחות כואבות מאלה שמקודם.
כבר התנפחת כולך, ולא נשאר הרבה מקום לעוד עקיצות. אבל הדבורה
היא יצור חכם, לא תהיה לה בעיה למצוא.


כבר כמעט הגעת אל הדלת, גררת את גופך בכוחות אחרונים. כמות
הדבורים כבר נראתה הרבה יותר קטנה ממה שהייתה כשנכנסת לחדר.
הסתכלת על הרצפה, ונרתעת למראה של עשרות דבורים מתות, אם לא
יותר מזה. זהו, הגעת ליציאה. התרגשות עצומה אפפה אותך עכשיו,
ולרגע אחד שכחת את הכאב. בידיים נפוחות ורועדות פתחת את הדלת.
יצאת וסגרת את הדלת מאחוריך.


ניצחת.







2.6.06







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
יש לי אפרוח
ורוד.
את הרוד אני
משאיר בבית.


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/7/06 9:18
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תמי-לי יפה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה