יום רביעי, 7.6.06. השעה הייתה 15:00, שכבתי במיטה קצת אחרי
שראיתי שידור חוזר של השיר שלנו 3. פתאום צלצל הטלפון בבית,
החלטתי שאין לי כוח לענות אבל אז שמעתי את אחותי צועקת לי
שארים את הטלפון ושזה בשבילי, מעבר לקו היה חבר שלי, אלעד.
אלעד שאל אותי: "בא לך לעשות משהו היום?" עניתי לו: "יאללה,
בוא, מה בא לך לעשות?" אלעד ענה: "שמע, חשבתי ככה לקראת הלילה
לשבת איפשהו". עניתי לו: "בכיף, רוצה באיזה פאב?" אלעד ענה:
"חשבתי יותר לכיוון של בית הקפה שבו ראית את המלצרית היפה",
עניתי לו: "עזוב, כבר הלכתי לשם כמה פעמים והיא לא הייתה, אני
מרים ידיים". אלעד אמר: "עזוב, תן לזה צ'אנס, יש לי תחושה
שהיום היא תהיה", "סבבה," עניתי לו, "ב-22:00 אני אוסף אותך".
האמת היא שלאלעד יש חושים והם לרוב נכונים, שוב התחילו להיות
לי פרפרים בבטן, אמרתי לעצמי שאולי אני אפגוש סוף סוף את
המלצרית שראיתי 12 יום לפני כן. הגיע הערב, התלבשתי יפה ויצאתי
לאסוף את אלעד, בדרך היה בגלגל"צ השיר Don't you want me
ששיניתי לו את המילים ושלחתי אותו לאתר והוא אושר לפני כמה
ימים. הגענו לבית קפה, בגלל שהיה אמצע השבוע לא היה תור
בכניסה, התיישבנו באיזור של הלא מעשנים, שוב לא ראיתי את
המלצרית עד שפתאום היא הופיעה. "תרצו להזמין משהו?" שאלה.
"אייס קפה, בבקשה" עניתי לה, אלעד ביקש מילקשייק, לא היה אז
הוא הזמין קולה. לחשתי לאלעד: "זאת המלצרית! הלב שלי דופק!!!"
הוא ענה: "וואלה, היא באמת מאוד יפה". אמרתי לו: "תשמע, אני
קצת מתבייש, אולי תדבר איתה בשמי?" "בכיף" הוא ענה. לפי התכנון
הלכתי לשירותים ואלעד תפס אותה לשיחה, אין לי מושג מה הוא
בדיוק אמר אבל כשחזרתי מהשירותים הוא אמר לי: "דיברתי איתה
והיא אמרה שבכיף היא תשמור איתך על קשר". הייתי מאוד במתח,
אחרי שעה כשהזמנו חשבון, אמרתי לה: "נעים מאוד, לי קוראים
איתי, מה שמך?" "שירלי", ענתה המלצרית. "חשבתי אולי נעשה משהו
מחר, מה את אומרת", "בשמחה, למה לא", ענתה שירלי. החלפנו
מספרים ותכננו שנדבר מחר. יצאנו מהבית קפה, שלחתי לחבר שלי
זוהר אס.אמ.אס אם הוא ער ושאני חייב לדבר איתו, הוא התקשר מיד
וסיפרתי לו את הסיפור, כי איתו ראיתי את שירלי פעם ראשונה
ויחידה עד אז. החזרתי את אלעד הביתה ובדרך לבית שלי שמעתי
בהתלהבות דיסק שיש לי באוטו שיש בו הרבה שירי אהבה.

לקח לי מלא זמן להרדם בלילה מרוב התרגשות ונרדמתי לקראת 5.
קמתי למחרת ב-12. תכננתי ב-3 להתקשר לשירלי. בינתיים התקשר אלי
גבריאל, חבר שלי מהצבא ושאל אותי: אחי, בא לך מחר שנראה ביחד
את המשחק גרמניה-קוסטה ריקה? עניתי לו שאולי ואז סיפרתי לו על
כל מה שקרה, הוא היה המום ואיחל לי המון בהצלחה. ב-14:55
התקשרתי לשירלי, היא נשמעה מאוד נחמדה וקבענו שבחצות אני אוסף
אותה מבית הקפה שבו היא עובדת, לצערי באותו יום היה טקס סיום
לכיתות י"ב אצל אחותי. הגעתי לבית קפה וחיכיתי לה בקוצר רוח
שתבוא, ב-0:05 היא הגיעה, "מצטערת על האיחור" היא אמרה, "חפיף,
בקטנה", עניתי. "איפה בא לך ללכת", שאלתי אותה, "האמת - מה שבא
לך" היא ענתה. חשבתי קצת והחלטתי לקחת אותה לפארק שנמצא
באיזור. בדרך לפארק שהיה 5 דקות נסיעה התחלנו ללמוד אחד על
השניה.
שירלי: "אז מה אתה מספר? בן כמה אתה? מה אתה עושה בחיים?"
אני: "אני בן 22, השתחררתי לפני 3 חודשים ובינתיים כלום, מה
איתך?"
שירלי: "אני בת 18, אני מסיימת תיכון עכשיו, בתיכון הגדול
שבעיר, עושה בגרויות ומתגייסת באוקטובר לקורס מש"קיות ת"ש."
בינתיים הגענו, יא אללה, אמרתי לעצמי, נפלתי על כוסית שתהיה
מש"קית ת"ש, יאווארדי. הגענו לפארק, התחלנו לדבר, אני סיפרתי
לה שיש לי אחות בת גילה ושבינתיים אני בחופש שאחרי השחרור, היא
סיפרה לי על אחיותיה הקטנות ועל זה שנשארו לה 2 בגרויות,
באזרחות ב-19/6 ובאזרחות ב-26/6. הסתובבנו שעתיים בפארק והיה
מדהים כל הזמן רצו לי מחשבות על מה החברים יגידו על אחת מדהימה
כזאת ואיך בא לי שהקשר איתה יימשך. בדרך היא סיפרה לי על איך
הרבה התחילו איתה ואיך היא נופפה את כולם כי לדעתה אופי יותר
חשוב, סיפרה על הבגרויות ושהולך לה מצוין ושהיא עשתה 5 יחידות
באנגלית, מתמטיקה ותאטרון וסיפרה על זה שבעתיד היא רוצה להיות
פסיכולוגית או מעצבת פנים. היא גם סיפרה לי בקצרה על שני חבריה
הקודמים והתוודתי לפניה שלי לא היה עדיין קשר. חזרנו לאוטו,
בדרך לבית שלה שהיה קרוב לבית קפה שהיא עובדת היא לפתע שאלה
אותי, "תגיד אתה מתעניין במונדיאל?" "כן", עניתי לה. היא אמרה:
"איזה יופי, חשבתי שאולי תסביר לי קצת על כדורגל ושנראה ביחד
משחקים, כי אף פעם לא התעניינתי", "בשמחה", עניתי לה וקבענו
שלמחרת היא תראה איתי את משחק הפתיחה ואפילו לא היה לה אכפת
שגם חבר שלי יראה איתנו, "אני רוצה להכיר את החברים שלך" היא
אמרה. נפרדנו בנשיקה (עדיין על הלחי) ואני נסעתי הביתה, כתבתי
לגבריאל הודעה בפלאפון, "תבוא אלי לראות מחר את המשחק ב-19:00,
גם שירלי תהיה, היה מדהים". למחרת התקשרתי לכל החברים שלי לספר
להם על הדייט, כולם היו מאוד גאים בי, זוהר, שאיתו אני יוצא כל
יום שישי אמר: "אני שמח שאתה עכשיו תייבש אותי", עוד חבר
ילדות, אבי, אמר: "תראה לי אותה! אני כולי מתרגש!" ההורים
בינתיים טסו לחו"ל, וב-16:00 שירלי באה אלי, הכרתי לה את
אחותי, הם קצת דיברו על בגרויות ונכנסנו לחדר שלי, אמרתי לה
שגבריאל יבוא יותר מאוחר ובינתיים ישבנו ודיברנו, היא אמרה
שמעכשיו היא תעשה משמרות צהריים בבית קפה כדי שנוכל להיות הרבה
ביחד, היא סיפרה שהמצב הכלכלי שלהם בבית טוב מאוד אבל שהיא
רוצה כסף משלה. ואחרי הרבה דיבורים סוף סוף הגיעה הנשיקה, זה
היה כל כך מתוק, ואני פתאום נשקתי אותה כאילו שאני מיומן בזה.
היה מדהים. גבריאל הגיע טיפה לפני 19:00, הוא לחץ לשירלי את
היד בחום ושאל אותה מה היא עושה ובת כמה היא, "פרגית מצאת
לעצמך" אמר ואני התאמצתי שלא להסמיק. התחיל המשחק, "טוב, בוא
תסביר לי בעד מי אנחנו במונדיאל?" כעיקרון ברזיל אמרתי לה, יש
לה את הכוכבים הכי גדולים ואני ממש אוהב את הנבחרת הזאת. "למה
ישראל לא במונדיאל" שאלה שירלי, "מה לעשות," צחקתי, "אנחנו לא
מספיק טובים, האמת שבפעם האחרונה זה היה עניין של חוסר מזל".
"ומי משחק היום?" "גרמניה-קוסטה ריקה ואנחנו בעד קוסטה ריקה".
"למה?" שאלה שירלי. "כי אני שונא את גרמניה, בגלל הנאצים את
יודעת..." "איזו עדה את?" שאל לפתע גבריאל. "אני חצי צ'כית חצי
הולנדית" ענתה שירלי. "שכנתוזה כלבבי" ענה גבריאל. "תרגע אחי,
היא לא שכנתוזה," עניתי לו, "הולנדים הם לרוב ספרדים", "מה
פתאום?" ענה גבריאל, "כן, כן," אמרתי לו, "רוב ההולנדים הם
ספרדים", "זה נכון," ענתה שירלי, "אבל אצלי סבא שלי בא מפולין
להולנד, וסבתא שלי מגרמניה להולנד", "טוב," עניתי, "אז היא כן
שכנתוזה" וגיחכתי. לקראת המחצית עלתה גרמניה ליתרון 0-1 משער
של מיכאל באלאק ואנחנו מאוד התבאסנו. במחצית החלטנו שנזמין
פיצה מפיצריה שנמצאת בסביבה, המשלוח הגיע בערך בדקה ה-65.
לקחנו את הפיצה וחיכינו שתתקרר, בינתיים קוסטה ריקה שבקושי
שיחקה הגיעה לפתע להזדמנות וכבשה מרגליו של פאולו וואנצ'ופה
כוכבה של קוסטה ריקה. קוסטה ריקה שיחקה בונקר והמשחק נגמר 1-1,
משחק ראשון סימפטי למדי. בינתיים גבריאל נסע הביתה ונשארנו
בבית אני ושירלי ואחותי שהסתגרה בחדרה. פתאום אחותי אמרה לי
שההורים התקשרו בדיוק מחו"ל והרמתי את השפופרת, "שמעתי שהבאת
מישהי" אמר לי אבא שלי, כן עניתי לו, "היא עוד אצלך?" שאל, כן
עניתי לו, "אחותך אומרת שהיא מאוד יפה, איך היא נראית אם אתה
יכול לדבר", "ברזיל" עניתי לו, לתדהמתי הוא הבין: "מה, צבעי
דגל ברזיל? שיער בלונדיני ועיניים ירוקות?" "כן" עניתי לו. הוא
נשמע מאוד מבסוט מהעניין. השעה הייתה כבר 22:00, והחלטנו
שאנחנו רוצים לצאת לבלות, הלכתי להתקלח, ואז נסענו לבית של
שירלי כדי שהיא תתקלח. בינתיים כשהיא התקלחה ראיתי בטלויזיה את
פולין-אקוואדור, היה עדיין 0-0, בזמן שהיא התקלחה פתאום יצאו
הוריה מהחדר, הם ישר הציפו אותי בשאלות על בן כמה אני ומה אני
עושה בחיים וכו', עניתי בנימוס כשבשיחה גם נכחו שתי אחיותיה
הקטנות שאחת בת 14 ואחת בת 12. הוריה נראו זוג נחמד, אבא שלה
דווקא די מכוער עם קרחת, משקפיים וכרס, נראה בן 52-50. אמא שלה
נראתה באמצע ה-40 שלה וממנה כנראה ירשה שירלי את השיער
והעיניים. שירלי יצאה מהמקלחת, סוף סוף ראיתי אותה בגובה אמיתי
ובלי עקבים או נעליים גבוהות, היא 1.63 כמו שחשבתי, היא התלבשה
מדהים. נכנסנו לחדר שלה, חדר של נערה/בחורה ממוצעת, על הקיר
היה תלוי פוסטר של להקת קווין. "אז מה, את אוהבת את קווין?"
שאלתי, "כן," היא אמרה, "ואני יודעת מה אתה עומד להגיד אבל רק
שתדע לך שכל הלהקה סטרייטים חוץ מפרדי מרקורי שהיה דו-מיני".
"כן, אני יודע", אמרתי, "איזה שיר שלהם את הכי אוהבת? את הכי
קלאסיקה," היא אמרה, "Bohemian Rhapsody", "פששש... זה שיר
ישן," אמרתי, "13 שנה לפני שנולדת, אני הכי אוהב את The show
must go on, שזה השיר שפרדי מרקורי נפרד אתו מהעולם. איזה עוד
להקות את אוהבת?" שאלתי, "ממממם... את קווין, משינה,
פורטיסחרוף, אתניקס". "וואי, ממש לא רע," השבתי, "אלה בדיוק
הלהקות שאני אוהב!" יצאנו מהבית, לקחתי אותה לבית קפה שעד לפני
שנה וחצי בערך הייתי הולך רק אליו והמלצרים מכירים אותי, "כיף
להיות קליינטית" צחקה שירלי, הזמנו 2 גרניטה קפה, ישבנו
ודיברנו ומדי פעם התנשקנו, בדקתי באינטרנט בפלאפון וראיתי
שפולין ניצחה בסוף 0-1 את אקוואדור סיפרתי לה על התוצאה והיא
שאלה מלא שאלות על כדורגל ועל המונדיאל והתנצלה על השאלות
והסבירה שאבא שלה התעניין בספורט רק כשהיה צעיר ושכל שאר הבית
בנות. בבית קפה פגשנו את המנהל שתמיד מדבר איתי ואמר לי
"סחטיין על הכוסית, תמיד ידעתי שאתה לא פראייר".

בימים הבאים היה נוהל די קבוע, בצהריים שירלי הייתה עובדת
ובערב היינו נפגשים אצלי או אצלה, ההורים שלי חזרו ארצה והכירו
אותה והתלהבו מאוד, אמרו שהיא יפהפיה ובנוסף חכמה ומאוד נחמדה.

ב-13.6, יום שלישי היה משחק ראשון של ברזיל, ראינו אותו אני,
שירלי והחברים שלי אבי, זוהר, גבריאל, גיא והראל, וכולם מאוד
התפעלו משירלי וכל אחד אמר לי בצד כמה שהיא יפה. ברזיל שיחקה
מול קרואטיה וניצחה אותה 0-2 משערים של רונאלדיניו וקאפו.
באותו לילה שירלי ישנה אצלי לראשונה, ישנתי כל כך טוב איתה,
קמנו אחרי 12 בצהריים ואז החזרתי אותה הביתה, היא לקחה כמה ימי
חופש מהעבודה בשביל הבגרות באזרחות, כי לטענתה זה המקצוע הכי
חלש שלה, קיבלה במתכונת "רק" 85. בימים שאחרי זה היינו נפגשים
תמיד בערבים אחרי ששירלי הייתה לומדת כל היום לבגרות, היא חרשה
כל כך הרבה שממש אמרתי לה "אם רק היה לך משקפיים היית חננה
אמיתית". "דווקא יש לי", אמרה שירלי ושלפה מהמגירה זוג משקפיים
שחורות, "ממתי יש לך משקפיים?" שאלתי אותה, היא צחקה, "באחת
ההצגות שעשינו במגמת תיאטרון שיחקתי ילדה חננה וקניתי את משקפי
הצעצוע האלה בשביל ההצגה, זה לא אמיתי, ברוך השם אני רואה 6/6"
"פששש ברוך השם, את גם מאמינה, הא?" "האמת שלא," היא השיבה
"אני סתם משתמשת בזה כביטוי", "זה בסדר," אמרתי, "גם אני משתמש
בביטוי ברוך השם בלי להאמין".

ב-18.6 יום ראשון, היה היום האחרון לפני הבגרות באזרחות, ישבתי
לי בבית עם אבא שלי וצפיתי איתו במשחק ברזיל-אוסטרליה שהתחיל
ב-19:00, לפתע 10 דקות אחרי שהמשחק התחיל הופיעה שירלי מול דלת
ביתי, היא אמרה: "חשבת שאני אחמיץ משחק של ברזיל?" אבא שלי
הרגיש לא בנוח לראות איתנו את המשחק וקם מהסלון ואמר לי רק
לקרוא לו כשיהיו שערים, לשמחתי קראתי לו 4 פעמים כי נגמר 0-4
לברזיל, שירלי חזרה הביתה מיד אחרי המשחק, כי היא רצתה לעבור
עוד פעם על החומר. למחרת שירלי עשתה את הבחינה ואמרה אחרי זה:
"יש לי הרגשה טובה, הגישו אותי על 95 אחרי ה-85 במתכונת ויש לי
תחושה טובה ל-90 בערך." בינתיים היא חזרה לעבוד והחיים המשיכו
במסלולם הקבוע, אחר הצהריים אני רואה משחק מהמונדיאל, בזמן
ששירלי עובדת, בלילה אנחנו נפגשים ויוצאים או רואים משחקים.
ב-22.6 הלכנו לראות אני ושירלי את המשחק ברזיל-יפן בבית של
אלעד, החבר שבעצם עזר לי להתחיל איתה. כמה דקות מפתיחת המשחק,
והלם אדיר כשיפן עלתה ל-1-0 משער של הידטושי נקאטה, כל המשחק
ברזיל תקפה אבל לא הצליחה לכבוש, בדקה ה-87 רונאלדיניו הוכשל
ברחבה ורונאלדו קבע 1-1, השלמנו כבר עם תיקו שגם ככה היה מעלה
את ברזיל מהמקום הראשון עד ש-2 דקות בתוספת זמן רוביניו עשה
2-1 והשלים מהפך. שירלי התחילה ללמוד חזק לבגרות באזרחות שזוהי
הבגרות האחרונה שלה, הגישו אותה על 100. בינתיים נגמרו שלב
הבתים והתחילו משחקי שמינית הגמר, ב-26.6 הייתה הבגרות של
שירלי והיא אמרה שהלך לה מעולה, בתור פרס על זה שהיא סיימה את
כל הבגרויות ושלמעשה מאותו יום היא כבר לא תיכוניסטית יותר
לקחתי אותה למסעדה על חשבוני, לא היה אכפת לי שבאותו זמן אני
מפסיד את המשחק צרפת-אוקראינה במסגרת שמינית הגמר, לאחר ארוחה
רומנטית במסעדה רומנטית בדקתי ומצאתי שצרפת ניצחה בפנדלים 5-4
אחרי 0-0 בתום 120 דקות. למחרת שיחקה ברזיל בשמינית הגמר מול
איטליה שסיימה במקום השני כי הופתעה 2-1 בידי צ'כיה שסיימו
ראשונים, משחק מותח לכל הדעות. אבי בא אלי וראינו את המשחק
אצלי, אני, הוא ושירלי. המשחק נפתח בצורה פשוט טראומטית,
כשאינזאגי שם צמד מהיר והעלה את איטליה ל-0-2, רונאלדיניו שם
שער מצמק לפני ההפסקה ובמחצית 1-2 לאיטליה, אבי שתמיד עושה
מנחוס כשאני רואה איתו משחקים אמר, "אני יודע שאני עושה מנחוס
ולכן אני אלך", נסיונותינו להשאירו לא הצליחו ואת המחצית השניה
ראינו אני ושירלי לבד, תוך כדי חיבוקים ומזמוזים פספסנו שער של
ג'ילברטו שהשווה ל2-2, בדקה ה-80, זה רוברטו השלים את המהפך,
אני ושירלי שמחנו והתחבקנו וזה נגמר 2-3 לברזיל. ב-29.6, שלושה
שבועות אחרי הדייט הראשון שלי ושל שירלי רבנו לראשונה, זה היה
על העניין שהיא טוענת שאני מקשה עליה להפגש עם חברות שלה ולא
דיברנו יום, למחרת שלחתי לה הביתה זר פרחים והיא התנצלה
והסבירה לי שהיא סתם הייתה עצבנית ושאני לא אשם בכלום, אבל
לקחתי את הריב לתשומת ליבי וכל פעם שדברנו מאז וקבענו להפגש
שאלתי אותה אם היא לא רוצה קצת זמן איכות עם החברות שלה.

ב-1.7 ברזיל שיחקה ברבע הגמר מול ספרד, את המשחק ראיתי בבית של
שירלי איתה לבד כי כל המשפחה שלה נסעה לצימר בצפון, ברזיל
ניצחה 0-2 משערים של רונאלדיניו ורוביניו אבל עיקר אותו היום
היה ששכבנו לראשונה, זה היה כל כך מרגש, לעולם לא הרגשתי כל כך
מאוהב!

ב-4.7 היה חצי הגמר הראשון צרפת-ארגנטינה, אני שירלי וזוהר
ראינו איך תיירי הנרי מעלה את צרפת ל0-1 אבל את ארגנטינה מגיבה
בשלושער מדהים של חאבייר סאביולה, מנצחת 1-3 ועולה לגמר. למחרת
היה את חצי הגמר השני ברזיל-אנגליה, דווקא במשחק שכל כך חיכינו
לו וראיתי אותו עם שירלי ומלא חברים בבית של גיא, היה משעמם
ואחרי 120 דקות מאכזבות שאת רוב הזמן נצלתי בלהתחרמן עם שירלי
באו הפנדלים, אחרי 8 בעיטות מדוייקות בקהאם החטיא ורונאלדיניו
בעט את הבעיטה האחרונה וכבש והעלה את ברזיל לגמר! נדרתי נדר
שאם ברזיל תזכה במונדיאל אציע לשירלי לנסוע איתי לשבוע בברזיל
בעוד כחודש. החלטתי שאנחנו מספיק אוהבים כדי להיות ביחד בחו"ל.


במשחק על המקום השלישי ב-8.7 ניצחה אנגליה 0-1 את צרפת. ואז
למחרת הגיע הגמר, הזמנתי לביתי בנוסף לשירלי את כל חברי
הטובים: זוהר, אבי, אלעד, גבריאל, גיא והראל, הכנתי הרבה
כיבודים וכולנו חיכינו למשחק הענק ברזיל-ארגנטינה. המשחק
התחיל, בדקה ה-20 העלה רונאלדו ל0-1 את ברזיל והתחלנו לחגוג
וככה נגמרה המחצית הראשונה. ואז באו הדקות ה-55 עד 65
ורונאלדיניו שם שלושער מדהים שכלל שער מ-35 מטר והתוצאה נהייתה
0-4 מדהים שככה גם נגמר המשחק, בזמן שברזיל רצו עם הגביע, ליד
כל החברים הצעתי לשירלי לנסוע איתי לשבוע לברזיל, היא נענתה
בחיוב, שנינו התנשקנו ארוכות וככה נגמר לו מונדיאל מדהים.

זהו, נגמר חודש של כדורגל, ברזיל שוב אלופת העולם ויש לי חברה
מדהימה שאני חולה עליה ועוד חודש רק אני והיא נטייל לנו לשבוע
חלומי בברזיל.