סצינה 1: יום, סלון הבית של צבי ושאול - פנים
צבי, בשנות העשרים לחייו, יושב על כורסא ומחזיק בידו ביקורת.
בביקורת מופיע תמונה שלו ומתחתיה כתוב "פשוט שחקן לא טוב."
לידו מונחת קופסא שבה עוד כמה ביקורות בסגנון והספר "התפסן
בשדה השיפון". שאול, בשנות העשרים לחייו מסתכל באמצעות טלסקופ
לעבר הרחוב, באחד הבתים מוקרנת בטלוויזיה סצינת ההתחפשות
הראשונה מ"חמים וטעים''. לידו מונחת קופסא שאין בה דבר. הוא
מבחין בבחורה נאה.
שאול:
בואנה צבי, אתה לא מבין מה קורה פה.
צבי (באדישות):
מה?
שאול:
אני רואה ת'אימא של הילדים שלי עוברת ברחוב.
צבי (מגחך):
כן, משתגיד.
שאול:
תן ת'קולה.
צבי מנסה להגיע לבקבוק הקולה המונח על השולחן, ומתייאש עקב
עצלנותו.
צבי:
עזוב, אני לא מגיע.
לראשונה רואים את חלל הדירה הריקה, ובחור מההוצאה לפועל, חזק
בשנות השלושים לחייו, מסמן לצבי לקום ולוקח את הכורסא. ליד דלת
הכניסה עומד בעל הדירה, מר פז, בן ארבעים ומשהו.
מר פז:
טוב, יאללה עופו מפה טפילים.
צבי שם את הביקורת בקופסא ולוקח אותה. שאול שם את הטלסקופ
בקופסא שלידו וקם. הם הולכים לכיוון היציאה, בזמן שהם הולכים,
הבחור מההוצאה לפועל נכנס. בזמן היציאה מדירה.
בחור מהוצאה לפועל (לצבי):
ביי גבר.
צבי:
ביי.
שאול (לבחור מההוצאה לפועל):
ביי אח שלו, נתראה עוד חודשיים אה?
בחור מההוצאה לפועל:
בעזרת השם.
שאול נעמד מול מר פז.
שאול:
להתראות מר פז.
מר פז:
שאול, עוף לי מהדירה.
שאול יוצא מהדירה.

סצינה 2: יום, רחוב- חוץ
צבי ושאול יוצאים מבניין עם הקופסאות, הם הולכים ברחוב תל
אביבי ממוצע (סגנון בילו). שאול מבחין בפלאייר תקוע בפח שעליו
גוף של בחורה. הוא עוצר לידו ומוציא אותו.
שאול (לצבי):
עצור שנייה.
צבי עוצר, מסתכל על שאול וחוזר אליו. שאול רואה שהפלאייר הוא
פרסומת לבית אבות התנדבותי שעכשיו מקבלים קשישים. הבחורה שראה
קודם לכן, היא הבחורה המצולמת בפלאייר במדי אחות.
שאול (לעצמו):
אז היא אחות בבית אבות...
צבי מסתכל על שאול במבט תמוה במקצת. הוא לוקח את הפלאייר מידיו
של שאול, מסתכל על הפרסומת לכמה שניות ואז הופך את הפלאייר.
בצד השני מתגלה ביקורת על משחקו של צבי. מופיעה תמונה שלו
ומתחתיה כתוב: "השחקן הכי רע אי פעם". שאול לוקח את הביקורת
מצבי ומסתכל עליה.
שאול:
בואנה, אתה שחקן ממש גרוע אה?
צבי (קצת מודהם):
מה?
שאול:
סתם, סתם. מה יש לך?
צבי מתחיל ללכת. שאול עדיין במקומו.
שאול:
חכה רגע.
צבי:
כן, מה עכשיו?
כתובית פתיחה
סצינה 3: יום, מחוץ לכניסה לבית האבות- חוץ
צבי ושאול עומדים, לבושים ומאופרים כמו קשישים. צבי עם זקן,
חולצה בצבע תכלת, מכנס שחור עם חגורה ושלייקס. שאול, לבוש
שגרתי, עם זקן, מכנס ג'ינס ארוך, וחולצת כפתורים משובצת. הם
עומדים עם הקופסאות שלהם, מול הכניסה לבית האבות. הם רואים
חבורה של בני 60-80 מנסים להיכנס, אך נדחים. שאול מסתכל על שלט
של סופר פארם שנמצא מאחוריהם ולוחש משהו לצבי. צבי מנענע ראשו
באי הסכמה.

סצינה 4: יום, לובי של בית האבות- פנים
צבי ושאול נכנסים ללובי. שאול מבחין באחות שבה הוא חושק מאכילה
קשיש.
שאול (לצבי):
הנה היא! (מסמן לצבי עם ראשו)
תראה מה היא עושה.
צבי ושאול מסתכלים לעבר האחות המאכילה את הקשיש. ותוך כדי נופל
קצת אוכל על פניו ובגדיו.
שאול (עושה פרצוף חמוץ):
למה?
צבי:
מה הבעיה? זה טבעי לגמרי שיאכילו בן אדם
מעל גיל שנה גרבר עם כפית.
האחות מסיימת להאכיל את הקשיש, שאול מתחיל ללכת לעברה וצבי
עוצר אותו.
צבי:
אל תשכח, אתה יצחק אברהמי ואתה זקן. סבבה?
שאול:
אין בעיה.
שאול הולך לעבר האחות. צבי מסתכל סביבו, הוא רואה חבורת קשישים
סביב שולחן מדברים ובפינת הלובי טלוויזיה המקרינה את התוכנית
"דרגון בול זי" (תוכנית אנימציה יפנית) בערוץ הילדים. צבי ניגש
אליהם. שמואל בן 65-80, לבוש ז'קט שחור ומתחתיו חולצת כפתורים
בצבע אפור.
שמואל:
המקיטה הזה חזק במיוחד הא?
שרה בת 65-80, אחת הזקנות בחבורה, עם שיער חלק, לבושה שמלה
סגולה.
שרה:
כן, אבל לא יותר מגוקו. גוקו "גבר לעניין" (ביידיש),
הוא מחסל אותו עם יד אחת קשורה מאחורי הגב.
רבקה בת 65-80, נוספת בחבורה, לובשת חולצה ירוקה, מרכיבה
משקפים וכובע קיבוצי.
רבקה:
ייתכן, אך פיקורו "חזק במיוחד" (ביידיש), הוא
מנצח את שניהם עם מכת להב המוות הקטלנית שלו.
צבי:
תכלס גוהן הכי חזק, הוא
קורע את שלושתם ביחד, ואין
דבר כזה מכת להב המוות הקטלנית,
אולי התכוונת למכת חרב ההרס העוצמתית.
 פאוזה. צבי מושיט את ידו לעבר הקשישים.
צבי:
נעים מאוד, אברהם יצחקי.
שמואל (לוחץ את ידו של צבי):
שמואל וייס.
צבי:
אתה לא שיחקת בתשדיר של סולל בונה?
זה טוב....
שמואל:
זה מעולה...
שמואל וצבי ביחד:
זה סולל בונה!
שניהם צוחקים. צבי מביט לעבר שאול והאחות.
שאול:
אז אמרתי לו, זה לא חתול, זאת אישתי!
שאול והאחות צוחקים בקול רם ונרגעים.
שאול (בשקט לעצמו):
את כל כך כוסית.
האחות:
מה אמרת?
שאול:
אני צריך חיתולים.
סצינה 5: לילה, חדרם של צבי ושאול- פנים
צבי מאפר את עצמו בשירותים שפתוחים לחדר, כך שנוצר מרחב אחד,
בזמן ששאול מביט החוצה באמצעות הטלסקופ. (לא רואים מה הוא
רואה)
צבי:
תגיד, נראה לך אברהם לחם במלחמת השחרור?
שאול:
מי זה אברהם?
צבי:
אני, כאילו הזקן שלי.
שאול:
לא יודע, מה זה משנה?
צבי:
נו, זה חשוב לי, הוא טיפוס של אצ"ל או פלמ"חניק?
שאול:
לא יודע, תעזוב אותי נו.
צבי לוקח נשימה ארוכה בעצבנות, מסתובב לעבר שאול ויוצא
מהשירותים.
צבי:
שאול, מתי תפסיק כבר להסתכל
מהטלסקופ הזה שלך על חיים
של אנשים אחרים ותתחיל לחיות את החיים שלך?
שאול (קצת המום):
נפל לך קצת הזקן.
(צבי מסתכל למטה ומסדר את הזקן)
'סתכל על עצמך, אתה שחקן
למען השם, זה התפקיד שלך לחיות כמו מישהו אחר.
צבי:
זה לא אותו דבר.
שאול:
למה לא?
צבי:
אני מביא מעצמי לכל הדמויות שאני משחק.
אתה מבין שאול, משחק זה בעצם שילוב
של האני עם הדמות במובן הנפשי והפיסי.
אתה צריך להבין את הדמות, לדעת מאיפה
היא באה ורק אז לשחק אותה.
שאול:
נו באמת.
שאול חוזר להסתכל בטלסקופ. מונטאז' של צבי בודק את עצמו כזקן,
מנסה הליכות, משחק עם קולו ואופן דיבורו, שאול מפנה מבטו
לשנייה לעבר צבי במבט ביקורתי שרגיל לטקס זה של צבי. צבי מפסיק
את הכנותיו והולך לעבר הדלת.
שאול:
לאן?
צבי:
לבדוק ת'שינויים באברהם.
צבי יוצא מהחדר.

סצינה 6: לילה, מסדרון- פנים
צבי מהלך במסדרון. הוא שומע רעש קטן מאחד החדרים בהמשך
המסדרון, מציץ פנימה, ורואה את שמואל מחזיק תמונה ומסתכל עליה
בדיכאון.

סצינה 7: לילה, חדרו של שמואל- פנים
צבי נכנס לחדר.
צבי:
מה קרה שמואל?
שמואל:
אברהם.
זה הבן שלי, יאיר.
(מראה לצבי את התמונה של בחור
בשנות העשרים לחייו)
לפני עשר שנים הוא עזב לאמריקה. אני כל כך
מתגעגע אליו.
צבי (מתיישב ליד שמואל ושם על כתפו של שמואל את ידו):
אתה יודע שמואל, פעם שיחקתי בתיאטרון דמות של אבא
שהתגעגע מאוד לבן שלו אחרי שעבר לגור לבד.
מאוד עזר לו להקשיב לג'אז רגוע.
צבי מזמזם מנגינת ג'אז ידועה (in the mood) באיטיות.
שמואל:
אברהם, אני מעריך את מה שאתה מנסה לעשות
אבל פה זה לא התיאטרון.
בבקשה תלך, אני צריך להתמודד עם זה לבד.
שמואל מסתכל על התמונה בעצבות וצבי מסתכל על שמואל חסר אונים.
סצינה 8: לילה, חדרם של צבי ושאול- פנים
צבי נכנס מדוכא לחדר, מתיישב על המיטה, מוריד את הזקן ומורח את
האיפור.
צבי:
בוא נעוף מפה.
שאול:
מה? (שאול שועט לעבר צבי ומתיישב לידו)
מה אתה מבלבל במוח?
אתה לא מבין שזה הפיתרון המושלם בשבילנו?
שלוש ארוחות ביום ואין איזה
מר פז מעפן שיעיף אותנו מפה.
צבי:
אנשים סובלים מזה.
שאול:
אף אחד לא סובל.
צבי:
 מה עם כל הקשישים שאמרנו להם
שמחלקים תרופות בחינם בסופר פארם
כדי להיכנס?
שאול:
הם יהיו בסדר גמור, מה אתה דואג?
חוץ מזה, כדי להכין חביתה צריך לשבור
כמה ביצים.
צבי:
אני לא יודע.
שאול:
צבי, תחשוב על זה כמו מבחן.
אם תצליח לשכנע פה את
כולם שאתה זקן, אז תדע
שאתה שחקן טוב ותוכל לזרוק
את הביקורות האלה לקיבינימאט.
צבי מסתכל על שאול. שאול מחייך אל צבי ומרים גבותיו.
צבי:
תגיד מי יותר חזק, גוקו או גוהן?
שאול:
גוהן, ברור.
צבי:
גם אני חושב.

סצינה 9: יום, חדרם של צבי ושאול- פנים
צבי מתעורר מדפיקות בדלת, הוא מתאפר במהירות, ושם את הזקן. הוא
רץ לשאול.
צבי (תוך כדי ריצה לשאול):
רגע!
(מתיישב ליד שאול ומנער אותו)
שאול! קום! (שאול מתעורר)
זאת בטח האחות, תישאר מתחת לשמיכה.
שאול:
אוקיי.
צבי ניגש לדלת ופותח אותה, מולו עומדת האחות.
אחות:
בוקר נפלא ישנוני, ישנת טוב?
צבי:
כן.
אחות:
יופי, אני שמחה. (לשאול) ומה איתך חמודי?
שאול (מתחת לשמיכה כך שרק רואים את עיניו):
עשר.
אחות:
אולי תקום מהמיטה? כבר מאוחר.
שאול:
אולי תצטרפי אלי..
אחות:
אולי אחר כך חמודי. עכשיו אני צריכה שתהיו
מתוקים אמיתיים ותצאו מהחדר,
צריכים לנקות אותו, וגם שאחד מכם
ישמור בבינגו, היום זה תורכם.
האחות יוצאת מהחדר. שאול וצבי מסתכלים אחד על השני. שאול מרים
את גבותיו לצבי. צבי מכווץ גבותיו לעבר שאול.

סצינה 10: יום, פנים, לובי בית אבות
צבי נכנס, הוא רואה שבשולחן אחד יושב, שלמה בן 65-80, מרכיב
משקפים, שיער קצר, חולצה בהירה ושלייקס עם יחידות דומינו. צבי
ניגש אליו.
צבי:
בוקר טוב, אני יכול להצטרף?
שלמה:
בוודאי, בוא תשב.
צבי מתיישב, ושניהם מתחילים לשחק דומינו.
צבי:
נעים מאוד, אברהם יצחקי.
שלמה:
נעים מאוד.. שטוק שלמה.
צבי:
שטוק שלמה?
שלמה:
כן.
שטוק שלמה.
צבי:
אני יכול לקרוא לך מר שטוק?
שלמה:
אני מעדיף שלא.
צבי:
אוקיי.
לפתע, מהשולחן ממול יגאל בן 65-80, לובש סוודר כהה, שיושב עם
נורית, בת 65-80, מרכיבה משקפי שמש וחולצת כפתורים ירוקה, פונה
לשלמה.
יגאל (צועק):
היי, שלמה!
שלמה:
מה?
יגאל (צועק):
שתוק!
יגאל וחברתו מסתובבים חזרה לשולחנם בזמן שהם צוחקים בקול רם.
שלמה מתעצבן.
שלמה:
אוף! היגאל הזה כל הזמן מקניט אותי.
צבי מסתכל על שלמה, על יגאל וחוזר לשלמה.
צבי:
איך אמרת שקוראים לו?
שלמה:
יגאל.
צבי (צועק ליגאל):
היי, יגאל!
יגאל וחברו מסתובבים.
צבי:
סתום!
שלמה מופתע, ומצחקק לו. יגאל מתעצבן.
יגאל (צועק לשלמה):
שלמה, זה לא פייר. אתה יודע טוב מאוד
שקוראים לי יגאל סתומינזון,
לא יגאל סתום.
שלמה מסתכל על יגאל, ודופק לו מבט של "מה לעשות?". יגאל ממלמל
משהו. הוא וחברתו מסתובבים לשולחנם. צבי מחייך ושלמה נרגע
מצחקוקיו.
שלמה:
תודה לך אברהם. הגיע הזמן
שמישהו יעמיד את הברנש הזה על מקומו.
צבי:
הראנו לו מה זה, הא?
שלמה (מצחקק):
בהחלט.
שמואל ניגש לצבי.
שמואל:
אברהם, אני יכול את עזרתך במשהו?
צבי:
אמממ.. בטח.
שמואל:
לאחרונה, קיבלתי הצעה לשחק עגבנייה
בפרסומת לקטשופ, מעולם לא גילמתי פרי או ירק
והרגשתי שאולי תוכל לעזור לי, לתת לי כמה עצות.
צבי:
בטח, בטח. פנית לאדם הנכון.
אתה צריך לזכור מי העגבנייה.
מאיפה היא באה, מה הסוד שלה,
מה השאיפות שלה,
האם היא בקונפליקט עם המלפפון.
(תוך כדי משפטים אלה, שמואל מהנהן)
כדאי שתרשום את זה.
שמואל:
כן, כן. כמובן.
(מוציא פנקס ועט ומתחיל לרשום)
סצינה 11: יום, פנים, חדר בינגו
שאול יושב על במה עם ערכת הבינגו, הקשישים יושבים בשני טורים
עם טפסי בינגו ומרקרים.
קשיש:
בינגו!
שאול (צועק):
לא יכול להיות בינגו אחרי שתי תורות!
קשישה:
אומרים שני תורים.
שאול:
(ממלמל לעצמו קללה: כוס אימא שלך)
7ב.
שלושה קשישים בבת אחת:
מה?
שאול:
עוד מישהו אחד אומר מה,
אני לוקח לכם ת'שיניים התותבות
ודוחף לכם לתחת!
בדיוק צבי נכנס.
צבי (תוך כדי הליכה לקראת שאול):
ש.. יצחק, השתגעת?
שאול (מגביר את קולו):
אני השתגעתי? אני השתגעתי??
צבי (לוחש):
אתה מאיים על חבורה
של זקנים שמשחקים בינגו.
שאול (לוחש):
אחי, צא מהסרט. הם במילא
לא רואים בעיניים. הלך להם השכל.
צבי:
מי לא רואה, יצחק? הם?
או אתה? או אני?
שאול:
אני רואה שש-שש חביבי, אבל מה איתך?
ואיתם? (מצביע לעבר הקשישים)
צבי:
הם כבר ראו הכל. הכל, יצחק.
הם יודעים. אבל תגיד לי, אתה יודע?
ואני, אני יודע?
שאול:
תגיד לי אתה, אברם.
צבי:
אני יודע. אני יודע שאתה, לא יודע
מה שהם (מצביע אל הקשישים)
כבר יודעים.. מלא זמן! כאילו, עידנים. עוד שהיית כזה.. קטן...
האחות נכנסת לחדר.
האחות:
חמודים מתוקים שלי.
אני צריכה מתנדב מתוק במיוחד שיבוא
לעזור לי..
שאול (יורד מהבמה. לצבי):
אם הם כבר יודעים, אז אתה..
כטיפוס מתמצא, תשמור פה על "בינגו חיתולים".
אני הולך ל.. 'תה יודע, (תנועת גוף המרמזת על כיבוש מיני).
סצינה 12: לילה, חדרה של האחות- פנים
שאול עומד על סולם קטן עסוק בשלבים האחרונים של החלפת נורה,
והיא נדלקת.
שאול:
הופה. כמו חדש.
אחות:
כל הכבוד פרפר נחמד קטן שלי.
שאול יורד מהסולם ומתקרב אל האחות.
שאול:
אז, איך יצור יפהפה כמוך הגיע לבית אבות?
אחות:
אני פשוט אוהבת לעזור לאנשים.
(מביטה בשאול באופן קצת מוזר)
מה זה הכתם הזה ליד העין שלך?
האחות נוגעת בכתם של שאול ונשאר לה קצת איפור על האצבע.
שאול:
עזבי את זה עכשיו, בואי פשוט נתרכז ברגע.
(תוך כדי, מוריד את האיפור מהאצבע של האחות)
גם אני אוהב לעזור לאנשים,
אבל לא חשוב גם לעזור לעצמך?
אחות:
מה זאת אומרת? יותר חשוב
לעזור לאנשים שלא מסוגלים לקבל
עזרה במקום אחר.
שאול:
לדעתי, צריך קודם לקדם את עצמך ואז את האחר.
אחות:
אני מצטערת שאתה מרגיש ככה, יצחק,
אבל אני צריכה להמשיך לעבוד, אז...
שאול מסתכל על האחות שתי שניות, והאור מהנורה נכבה.

סצינה 13: יום, לובי- פנים
צבי מגיע ללובי, במטרה לצפות ב"דרגון בול". שם הוא רואה כמה
קשישים שיושבים ליד שולחנות, ביניהם שמואל שמביט בתמונה של
בנו, אחד הקשישים לא מגיע לכובע (בדומה לצבי בסצינה הראשונה).
וצבי מביט בו רגע ארוך.

סצינה 14: יום, חדרם של צבי ושאול- פנים
צבי נכנס לחדר באיטיות. שאול שם מגבת קטנה בקופסא שלו.
שאול (תוך כדי שצבי מתיישב):
חדשות טובות. אפשר לעוף מפה.
צבי:
לא. אי אפשר.
שאול:
מז'תומרת?
צבי:
אני לא יכול לעזוב. אני צריך עוד קצת זמן.
שאול:
כמה זמן צריך בגיהינום הזה?
אני לא רוצה לגמור
כמו הזקנים פה שאפילו לא יכולים לאכול בעצמם.
צבי:
נו באמת.
שאול (בקול רם על גבול הצעקה):
אני לא רוצה לגמור כמו החבורת
מסריחים, דוברי יידיש, הסניליים האלה!
צבי:
למה אתה כזה מגעיל?
שאול:
אני לא מגעיל, אני פראקטי..
צבי:
אני מבין ש"האימא של הילדים שלך" לא שיתפה פעולה.
שאול:
סתום ת'פה.
צבי:
נו באמת, שאול, תהיה הגיוני. אני רק מבקש
עוד קצת זמן. בבקשה!
שאול:
אני עוזב מחר על הבוקר,
אם אתה בא, יופי, אם לא, חבל.
שאול מוריד את האיפור והזקן, שם אותם בקופסא שלו והולך למיטתו.
צבי פולט אנחה ונשכב במיטתו.

סצינה 15: יום, חדרם של צבי ושאול- פנים
צבי מתעורר ורואה ששאול לא נמצא בחדר, הטלסקופ מכוון אל מחוץ
לחלון, צבי מסתכל בו ורואה את שאול הולך ברחוב שומם יחסית.

סצינה 16: יום, לובי- פנים
צבי ניגש אל שמואל. הוא מתיישב לידו ומניח את זרועו על כתפו של
שמואל.
צבי:
אתה יודע שמואל,
נראה לי שזו תחילתה
של ידידות מופלאה.
סוף