מרגישה כאילו יש בתוכי מישהו חי...
שחי בתת מודע שלי רואה את הרצונות הנסתרים שלי, שנסתרים אפילו
מעיניי, כמו שאני חיה במודע,
וכואב לי כשכואב לו, רק שאני לא יודעת למה, כי זה שם.. עמוק
עמוק בתת מודע, ואני לא מבינה מה חסר לו, ובעצם.. לא מבינה מה
חסר לי.
וכשכואב לי במודע, גם לו כואב, האם גם הוא לא מבין למה כואב
לי? או שרק אני לא מסוגלת להבין את שני הרבדים.
יושב שם... בתוך הלב שלי, ומכביד עליי. זה המצפון?
לא חושבת, זה לא כאב של אשמה, זה כאב של עצב, של צורך, של...
מעין ריקנות?
ויושב שם... בקנה הנשימה שלי, גורם לי להאט את הנשימות, עושה
אותן כבדות יותר, כאילו אני בסכנה,  ממה? ממה? מה האזהרה שהוא
נותן לי, מה עומד לקרות לי?
הלוואי והייתי מבינה אותו, מבינה למה כואב לו, למה כבד לו,
מפני מה הוא מנסה להזהיר אותי.
והוא מתרוצץ אצלי בגוף... מרגישה אותו בכל מקום, כל הגוף שלי
מרגיש בחוסר הזה, בחוסר שהוא גורם לי להרגיש.
ואני רוצה לעזור לו, להבין למה כואב לו, והוא מנסה להראות לי,
לרמוז לי, ע"י הרגשות גופניות...
הצורך הזה, מה שזה לא יהיה... ממש חסר לי, וממש חסר לו, כדי
שיוכל לחיות בשלווה בתת מודע שלי.
אבל עד שאדע מהו הצורך הזה, דרכי ארוכה, מקווה שהוא יחזיק מעמד
שם עמוק עמוק עמוק בתוך המחשבות הסודיות ביותר שלי... כה
סודיות שמוסתרות אף ממני.