סופר מרקט בלי הרבה אנשים. השומר עומד ליד הדלת, משגיח על
הקונים בעיניים גדולות.
שתי ילדות (בלונדינית ושחורה) מסתכלות על ערימת שוקולד ענקית
שנמצאת בתוך מתקן של ממתקים.


פרצוף עם חיוך גדול ועיניים שחורות מצויר על עטיפה אדומה.
הילדות לוקחות כמה, מכניסות לכיסים של המעיל והמכנסיים,
מסובבות את הראש מדי פעם, לבדוק אם השומר לא חושד בכלום. הן
ממשיכות עד שהכיסים כבר מלאים. השומר לא שם לב, מסתכל לכיוון
אחר. הילדות מסתכלות אחת על השניה ואז פותחות בריצה לעבר הדלת,
עוקפות את השומר ובורחות החוצה.
השומר מנסה לעצור אותם. הוא רודף אחריהן ומתיאש כשהוא רואה
שהילדות רצות הרבה יותר מהר ממנו.
הן מסתלקות לסמטה חשוכה. נצמדות לקיר ומחכות שהשומר יחזור
למקומו והן יוכלו לצאת החוצה.
הסרט מתחיל


ג'רי: הוא בא?!

תום: לא, כנראה חזר לשמור. ג'רי, אותי הם לא מפחידים, את יכולה
להיות בטוחה.

ג'רי: כמה לקחת?

תום וג'רי מוציאות את השלל מהכיסים ומתחילות לספור כל אחת
לעצמה כמה ג'וקרים היא הצליחה לגנוב.

ג'רי: 7

תום: 10, עברתי אותך!

ג'רי: מה נעשה עכשיו?

תום: נאכל אותם, לא?

ג'רי: ואחר כך..?

תום: נגנוב שוב ונאכל עוד פעם

שתיקה

תום: אל תגידי לי שאת רוצה לשלם עליהם..

שתיקה קצרה ופתאום שתיהן פורצות בצחוק.

תום: את יודעת שאני אף פעם לא משלמת על דברים.

ג'רי: למה לשלם שאפשר לקחת בחינם?

תום תוחבת יד לכיס ומוציאה ג'וקר אחד, פותחת את העטיפה
ואוכלת.

ג'רי: תום, אני יכולה את השוקולד?

תום: ג'רי!! את לא יכולה לאכול רק את הציפוי.

ג'רי: אבל אני לא אוהבת את  מה שיש בפנים. זה מגעיל, יש לזה
טעם מר.

תום: (מדברת תוך כדי אכילה) צריך להתרגל.

ג'רי: (מסתכלת למטה ונאנחת) כן, את צודקת.

שתיקה.

ג'רי (מחייכת ופונה אל תום בהתלהבות): שיהיה לנו כסף תרצי
לנסוע איתי לניו-יורק? איפה שאפשר לעשות פשעים גדולים באמת.

תום: בטח! יהיה לנו כסף ואז נקנה כמה ג'וקרים שרק נרצה...

צוחקות ומחייכות אחת אל השנייה. אחרי כמה זמן הן מפסיקות וג'רי
בפרצוף מבולבל אומרת לתום.

ג'רי: אמרת שאת אף פעם לא משלמת על דברים...

מסתכלות אחת על השנייה ושותקות.

תחנת אוטובוס מלאה באנשים. תום וג'רי מחכות, מצטופפות בתחנה.
כשהאוטובוס מגיע הן מחיכות אחת לשניה ונדחקות פנימה. הנהג לא
מבחין בהן והן נכנסות לאוטובוס בלי לשלם, מתישבות על אחד
הספסלים שבסוף האוטובוס.
במושב המקביל יושב גבר מבוגר ולידו ילדה קטנה.
תום מוציאה מהכיס קופסת סיגריות. היא נותנת אחת לג'רי ואחת
לוקחת לעצמה. אחר כך מחפשת מצית באחד הכיסים ומגלה שאין לה.


תום: (פונה אל הגבר) סליחה, יש לך אש?

הגבר: (מסתכל בתדהמה) לא

תום: (פונה אל הילדה הקטנה שיושבת לידו) יש לך אש?

הילדה מסתכלת עליה ושותקת. הגבר מתעצבן.

הגבר: ילדה בגילך מעשנת סיגריות?!

ג'רי: (מתערבת) אולי גם הבת שלך מעשנת ואתה לא יודע..

הגבר: (מסתכל על הילדה בחיוך) לא. מאיה שלי לא מעשנת.

תום: מאיפה אתה כל כך בטוח?

הגבר: מה זאת אומרת, אני אבא שלה!

תום: אתה חושב שאבא שלי יודע שאני מעשנת?

הגבר מתקפל במושבו, מפנה את ראשו הצידה.

שתיקה

תום נאנחת. ג'רי מחזירה לתום את הסגריה שהיא לקחה ממנה. תום
מכניסה את הסיגריה שלה ושל ג'רי חזרה לקופסה.

תום: (פונה אל הגבר) שלא תבין לא נכון, פעם גם אנחנו היינו כמו
הבת שלך (מסתכלת על מאיה), חמודות, שקטות, לא עושות בעיות.

ג'רי: (מתערבת) .. לא צועקות, לא מקללות...

תום: לא מעשנות...

ג'רי: (מסתכלת על תום בחיוך) לא גונבות ג'וקרים...

תום: (מחזירה חיוך לג'רי וחוזרת להסתכל על מאיה) היינו ילדות
טובות! אבל דברים השתנו.

ג'רי: אנחנו השתננו

תום: פשוט הבנו יום אחד שמשיעמם לנו בצד של הטובים. (מסתכלת על
מאיה)

ג'רי: (קופצת באושר) נכון!

תום: אז החלטנו לעבור צד.

ג'רי: (אומרת בקול שטני) לצד של הרעים.

תום: ואל תחשבו שזה קל להיות רע.

ג'רי מהנהנת עם הראש בחיוב, מראה הסכמה עם תום.

תום: בכלל לא. כל הסכסוך הזה, בין טובים לרעים, בסוף נופל
עלינו. כי אפשר להגיד שהטובים אשמים, הם הרי הטובים.
אז מאשימים אותנו.

ג'רי: (אומרת בייאוש) אני חושבת שאנשים לא מעריכים אותנו
מספיק.

תום: (משלימה אותה) אף אחד לא מבין שבלי אנשים רעים אין על מה
לדבר.

ג'רי: (מסתכלת על תום ואומרת בנחישות) נכון. לדעתי צריך להודות
לנו.

מאיה מתכווצת במושב, ממשיכה לשתוק.  

תום: (מתקרבת אל מאיה ולוחשת) גם את יכולה לעבור לצד שלנו.

תום קמה מהמושב, מצלצלת בפעמון האוטובוס, ג'רי קמה אחריה. הן
מתקרבות לדלת, תום מסתובבת אחורה.

תום: (מסתכלת על מאיה במבט חודר ומחייכת) בינתיים תהיי ילדה
טובה.

הדלתות נפתחות ושתיהן יורדות מהאוטובוס.


מסילת רכבת ליד שדה נטוש. תום וג'רי הולכות על מסילת הרכבת,
מנסות לשמור על שיווי משקל.
ג'רי מכניסה יד לכיס, מוציאה ג'וקר, פותחת את העטיפה ואוכלת רק
את הציפוי.

תום: ג'רי!!!

ג'רי: מה?

תום: שוב   אתאוכלת רק את הציפוי.

ג'רי מפסיקה לאכול.

ג'רי: (מסתכלת על השמיים) זוכרת את הפעם הראשונה שגנבנו
ג'וקרים?

תום: (נאנחת) זה היה לפני שנה., שנה זה הרבה זמן.

ג'רי: אני זוכרת שאחרי ההלוויה של אבא שלך ישבנו במחסן וניסינו
לתכנן פשע גדול, שכולם ידברו עליו, ונהייה מפורסמות בגללו, ולא
ישכחו אותנו אף פעם. בסוף גנבנו כמה שוקולדים.

הן מתחילות לצחוק.

ג'רי: מתי כבר נעשה פשע גדול באמת?

תום: פשעים גדולים אפשר לעשות רק בניו יורק.

ג'רי: ומתי נסע לניו יורק?

תום: כשיהיה לנו כסף.

ג'רי: אבל כשיהיה לנו כסף לא נצטרך לתכנן פשע  גדול.

תום: אנחנו גונבות בשביל לגנוב, לא בשביל הכסף.

הן מחייכות אחת לשנייה. ג'רי לא מצליחה לשמור על שיווי משקל
והיא נופלת מפסי הרכבת.  היא מתחילה לצחוק.

תום עוזרת לה לקום. הן צוחקות וממשיכות ללכת, הפעם על פסי
הרכבת. הצחוק הופך לשתיקה.

תום: (מסתכלת על ג'רי בחיוך) שנה זה באמת הרבה זמן.


סמטה חשוכה עם שני אנשים. תום וג'רי חוצות את הסמטה. בעיקול הן
פוגשות שני ילדים (בלונדיני ושחור) שהמראה והלבוש שלהם דומה
לזה של תום וג'רי. ביד של אחד מהם יש תיק ג'יימס בונד. תום
וג'רי עומדות מולם, כל אחד חוסם לשני את הדרך.

הילד הבלונדיני: כדאי שתזוזו לפני שנעשה לכם משהו רע.

ג'רי: (שואלת בסקרנות) מה יש לכם במזודה?

הילד עם השיער השחור: זה לא עניינך!

הילד הבלונדיני: אנחנו ממהרים ואתן מפריעות! אז כדאי שתזוזו
לפני ש.

תום: (נכנסת בדברים שלו): מה אתם כבר יכולים לעשות לנו?

הילד עם השיער השחור מוציא אקדח מהכיס ומכוון על תום וג'רי.

ג'רי: (אומרת בקול מפוחד) אוקיי.

תום: (אומרת בנחישות) ג'רי, אותי הם לא מפחידים, את יכולה
להיות בטוחה.

הילד הבלונדיני: (מדבר בציניות) תראה אותם. כל כך חמודות. כל
כך מתוקות. הם בטח יכסחו לנו ת'צורה.

תום: אנחנו רק נראות מתוקות.

ג'רי: (לוחשת לתום) אני רוצה לגנוב להם את המזודה.

תום: (לוחשת חזרה) זה יהיה פשע גדול! (מחייכת לג'רי)

הילד הבלונדיני: (מנופף עם המזודה וצוחק צחוק מרושע) לעולם לא
תוכלו לדעת מה יש פה.

תום וג'רי מתקרבות אליהם.

תום: אל תדאגי, ג'רי. זה בטח רק אקדח צעצוע.

הן מתקרבות יותר. הילד עם השיער השחור מכוון את האקדח לג'רי
ויורה בה פעם אחת.
ג'רי נשכבת על הרצפה. סביב גופה נוצרת שלולית דם. שני הילדים
בורחים. תום עומדת, קפואה במקום.
היא מסתכלת על ג'רי שמוטלת על הרצפה, לידה המזודה שהילדים שכחו
לקחת.
היא לוקחת את המזודה ובורחת משם בבכי לסמטה אחרת, מתישבת על
הרצפה ופותחת אותה.
10,000 שקל בשטרות של מאה. היא מתחילה לבכות.

רחוב מרכזי בלי אנשים. תום מתקרבת אל דוכן ממתקים, כשהדמעות
עדיין זולגות לה על הפנים. היא מחזיקה ביד אחת את המזודה וביד
השניה שטר של מאה.

תום: (פונה אל המוכר) ג'וקר אחד, בבקשה.

היא נותנת למוכר את השטר. המוכר מחייך, מביא לה ג'וקר אחד
ומתכונן להביא לה עודף.

תום: אתה יכול לשמור לעצמך את העודף.

המוכר מסתכל עליה בתמהון ואז מחייך.

המוכר: את ילדה טובה.

תום מתחילה לבכות. היא לוקחת את הג'וקר ומתרחקת משם.