דרך מתמשכת,
לא פשוטה,
חותכת,

נתגבר.

על אבני החצץ הקטנות,
על הצמא,
הרעב,
על הקול הטורדני שאומר לחזור אחורה ועכשו.
הכאב,
העייפות,
על הגישה התבוסנית,
העצבנית.

לא פשוטה היא הדרך,
כן, בהחלט.
אבל עוד קצת,
ללכת לאט.


ושתעלה השמש,
יום חדש מתחיל,


האור נשפך על השביל


לעמוד איתנה,
מחוייכת,
עשיתי את שלי,


לא הפסקתי ללכת.